נקבע כי החייב ניהל את ההליך בחוסר תום לב קיצוני, תוך הסתרת הכנסות, שימוש בחשבונות בני משפחה לשם הברחת כספים ועקיפת נושיו, באופן המחייב ביטול ההליך ללא מתן הפטר. נקבע כי אמו של החייב סייעה בפועל להברחת כספי החייב באמצעות חשבונותיה לאחר שניתן צו פתיחת ההליכים, ועל כן חויבה להשיב את הכספים שהוברחו לקופת הנשייה. מנגד, הבקשה לחייב את אחיו של החייב נדחתה.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
הנאמן ביקש לחייב את אמו ואחיו של החייב להשיב כספים שחלפו דרך חשבונותיהם, בטענה ששימשו צינור להברחת כספי החייב מנושיו. נקבע כי החייב עשה שימוש נרחב ומתמשך בחשבונותיה לצורך ניהול עסקיו בתחום המזגנים.
נקבע כי לאחר מתן צו פתיחת ההליכים הופקדו לחשבונה כספים של החייב ומשם נמשכו מיד לצרכי החייב.
בית המשפט קבע כי מדובר בהברחת נכסים מוקנים מקופת הנשייה, וכי ציפורה ידעה לפחות על מצב החובות והסכימה לשימוש הבלתי מוגבל בחשבונה.
לפיכך חויבה ציפורה להשיב את סכום ההפקדות שנעשו לאחר מתן הצו, בעוד שהבקשה לחייבה בגין העברות שבוצעו לפני מתן צו פתיחת ההליכים – נדחתה.
ביחס לאח נקבע כי החייב השתמש בחשבון האח בניגוד לרצונו ובשל פערי כוח מובהקים. בית המשפט קבע שאין בסיס לייחס לאח אחריות להברחות ולכן הבקשה בעניינו נדחתה.
עוד נקבע כי החייב לא הגיש דוחות תקופתיים, ביצע תשלום יחיד ונמוך לקופת הנשייה, ניהל עסק פעיל ללא היתר והסתיר הכנסות משמעותיות. בנוסף , נמצא כי יצר חובות חדשים במהלך ההליך ופעל בכוונה מובהקת להתחמק מנושיו.
בית המשפט קבע שאין מקום ליתן לו הפטר, וכי ההליך מיועד להתבטל לאחר השלמת גביית הכספים מהאם.