סימן ד' בפרק הרלוונטי לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח–2018 מסדיר את מעמדו של נושה בעל זכות קיזוז לאחר מתן צו לפתיחת הליכים, וקובע מתי וכיצד ניתן לקזז חובות הדדיים במסגרת ההליך הקולקטיבי.
עקרון הקיזוז – סעיף 255 לחוק
סעיף 255 מעניק לנושה זכות לקזז חוב עבר שהחייב חב לו כנגד חוב עבר שהוא חב לחייב, לפי ערכם במועד מתן הצו לפתיחת הליכים. לאחר הקיזוז, רשאי הנושה להגיש תביעת חוב על היתרה בלבד.
הוראה זו מבוססת על עקרון ההדדיות ומונעת מצב שבו נושה יידרש לשלם לקופת הנשייה סכום מלא, אך יוכל להיפרע רק כחלק יחסי מחובו. בכך נשמר איזון בין אינטרס השוויון בין הנושים לבין ההיגיון הכלכלי שבקיזוז הדדי.
עם זאת, הזכות אינה מוחלטת, והיא מותנית בהתקיים אחד משלושה מצבים:
(א) כריכת החובות זה בזה
כאשר קיימת זיקה מהותית בין החיובים – למשל במסגרת עסקה אחת או מערכת חוזית אינטגרטיבית – ניתן לראותם כמקשה אחת, המצדיקה קיזוז.
(ב) מהלך עסקים רגיל והסתמכות
כאשר נטילת חובות הדדיים וההסתמכות על זכות הקיזוז הן חלק ממהלך העסקים הרגיל של הצדדים, והחוב נוצר במסגרת יחסים עסקיים מתמשכים – תותר פעולת הקיזוז. דוגמה לכך ניתן למצוא ביחסי ספק–לקוח או בנק–לקוח, שבהם ההתחשבנות ההדדית מהווה חלק אינהרנטי מהפעילות השוטפת.
(ג) קיזוז מכוח דין מיוחד
החובות ניתנים לקיזוז לפי חוק קיזוז מסים, התש"ם–1980 או לפי סעיפים 312 או 315 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה–1995. כאן מדובר בהסדרים סטטוטוריים ייחודיים הגוברים על דיני הקיזוז הכלליים.
המשמעות המעשית היא כי לא כל חוב הדדי מאפשר קיזוז; יש לבחון את מקורו, טיבו והקשרו העסקי.
חובת הודעה לנאמן – סעיף 256 לחוק
סעיף 256 קובע כי נושה בעל זכות קיזוז חייב להודיע לנאמן על קיום הזכות או על ביצועה בתוך 30 ימים מהמועד שבו נודע לו על מתן הצו לפתיחת הליכים.
מדובר בדרישה מהותית שנועדה להבטיח שקיפות, בקרה ופיקוח על היקף קופת הנשייה. השר מוסמך לקבוע בתקנות את פרטי ההודעה והמסמכים שיש לצרף אליה, לרבות פירוט החיובים, מועדי היווצרותם ואופן החישוב.
אי־עמידה בדרישת ההודעה עלולה להוביל למחלוקת בדבר תוקף הקיזוז ואף לחשיפה לטענה כי מדובר בהעדפת נושים פסולה.
ניהול נכון של סוגיית הקיזוז עשוי להשפיע באופן דרמטי על היקף החשיפה הכלכלית של הנושה ועל שיעור הדיבידנד שיחול עליו.