ההחלטה מדגישה כי חובת תום הלב היא תנאי יסודי ומהותי בהליכי חדלות פירעון, וכי שינויי גרסאות, ניצול לרעה של ההליך וחוסר שקיפות מקימים עילה אף לביטולו. בית המשפט קובע כי היחיד ממשיך להתנהל בחוסר תום לב באופן שמהווה פגיעה מהותית בתקינות ההליך, ועל כן נדרש ממנו להגיש הצעה משופרת כתנאי להמשך.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
ביום 07.07.25 נקבעה ליחיד תוכנית פירעון בסך 40,000 ₪. היחיד ביקש לשלם את מלוא התוכנית בתוך שבעה ימים באמצעות צד ג' וטענתו התקבלה; ביום 20.07.25 ניתן צו לשיקום כלכלי בהתאם.
יום לאחר מכן הודיע היחיד כי צד ג' חזר בו. ב־22.07.25 התאפשרה ליחיד פריסה ל־60 חודשים. לאחר החלפת הייצוג, הוגשה בקשה חדשה לעיון חוזר ובה חזר היחיד לטעון כי צד ג' יסייע ויש לשוב ולאפשר הקדמת תשלומים ולבטל את עיכוב היציאה מהארץ
נקבע כי היחיד משנה גרסאות באופן תדיר, אינו מגלה שקיפות, ומנסה לכוון את ההליך להשגת מטרותיו, תוך ניצול לרעה של ההליך. צוין כי התנהלות זו פוגעת בנושים, מכבידה על המערכת ויוצרת ספק משמעותי לגבי תום לבו.
בית המשפט הפנה לפסיקה מחייבת של בית המשפט העליון המגדירה את עקרון תום הלב כעמוד התווך של הליכי חדלות פירעון (ע"א 3542/21 מאיה אסתר ברק נ' אלעד קורן; ע"א 7375/18 יניב גל נ' בן ארצי ואח' ועוד).
עוד צוין כי חוסר תום לב יכול להצדיק ביטול ההליך בהתאם לסעיף 163(ג)(1) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018.
למרות האפשרות לבטל את ההליך, ניתנה ליחיד הזדמנות נוספת: עליו להגיש תוך 14 יום הצעה משופרת העולה על 40,000 ₪.