התקבלה בקשת הנאמן לביטול העברת זכויות במקרקעין שבוצעה מהחייב לאשתו, בהתאם לסעיף 220 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח–2018. נקבע כי ההעברה נעשתה ללא תמורה, בסמוך לתקופה הקובעת, וכי החייב היה חדל פירעון במועד הפעולה. עוד נקבע כי הסכם הממון שעליו הסתמכה המשיבה לא יושם בפועל, וכי הרישום המאוחר שבוצע אינו משקף מימוש אותנטי שלו.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
בשנת 1999 נחתם בין החייב לאשתו הסכם יחסי ממון שאושר בבית המשפט לענייני משפחה, ולפיו יועברו זכויות החייב בנכס לאשתו.
במשך יותר מ־20 שנה לא נרשמה כל הערת אזהרה או זכות לטובת האישה, אף שהעיקול הראשון על הנכס הוטל רק ב־2000.
ביום 22.3.2021 נרשמה העברת מלוא הזכויות מהחייב לאשתו, ללא תמורה, ומיד לאחר מכן הועברו הזכויות גם לשני ילדיהם — הכול ביום אחד.
הנאמן טען כי מדובר בעסקת מתנה שנועדה להבריח נכסים, וכי מועד הרישום בפועל הוא המועד הרלוונטי לצורך סעיף 220 לחוק.
בית המשפט קבע כי העסקה בוצעה ללא תמורה, על בסיס שטר מכר שעליו חתמו הצדדים, שאינו קשור להסכם הממון, כי העיכוב הרב ברישום הזכויות מעיד על זניחת הסכם הממון ועל כוונה להבריח נכסים וכי מועד הפעולה הוא מועד הרישום ב־2021, הנמצא בתוך ארבע השנים של סעיף 220(א)(2) לחוק.
עוד נקבע כי החייב היה חדל פירעון והחזקה שבסעיף 220(ב) לא נסתרה.
לאור זאת בוטלה העברת הזכויות, ניתן צו איסור דיספוזיציה, והנאמן נדרש לפעול למחיקת רישום הזכויות על שם הילדים והשבת הנכס לקופת הנשייה.