ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניינו של יחיד בשל התנהלותו חסרת תום הלב בהליך חדלות הפירעון הנוכחי והליך פשיטת רגל שנוהל בעניינו בעבר. נקבע כי ניצול ההליך לרעה, הסתרת מידע מהנאמן, אי־מיצוי פוטנציאל השתכרות והפרת חובות ההליך שוללים את האפשרות להעניק לחייב את "חסד המחוקק" אשר הנו שיקום כלכלי.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
החייב פתח הליך חדלות פירעון לאחר שבוטל הליך פשיטת רגל קודם בעניינו בשל ניצולו לרעה. במסגרת ההליך החדש התברר כי גם כעת נהג בחוסר תום לב — מסר מידע חלקי, לא המציא מסמכים לנאמן, לא מיצה את כושר השתכרותו, ואף פיגר בתשלום חודשי מינימלי של 150 ₪.
הנאמן והממונה עמדו על ביטול ההליך, בציינם כי החייב יצר חובות בהיקף של למעלה מ־6 מיליון ₪ תוך הפעלת עסק דרך רעייתו לשעבר, בשעה שנהנה מהגנות הליך פשיטת הרגל. הצעת הסדר נושים שהגיש (כ־99 אלף ₪ בלבד) נמצאה בלתי סבירה ביחס לחובותיו העצומים.
בית המשפט קבע כי נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018 — חוסר תום לב, אי־שיתוף פעולה עם הנאמן והפרת חובות ההליך. לפיכך, הורה על ביטול צו פתיחת ההליכים ועל תקופת צינון של שנתיים וחצי בטרם יוכל החייב לפתוח בהליך חדש.
ההחלטה מדגישה את עקרון היסוד של ההליך — השיקום הכלכלי מותנה בתום לב ובשיתוף פעולה מלא. יחיד שניצל לרעה את ההליך או נהג בחוסר יושר אינו זכאי לחסות בצילו.