העברת כספים על ידי יחיד סמוך לפתיחת הליך חדלות פירעון לחשבון קרוב משפחה, ללא תמורה הולמת, מהווה פעולה הגורעת נכסים מקופת הנשייה לפי סעיף 220 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, כאשר נטל ההוכחה כי הכספים הושבו ליחיד או שימשו לצורכי מחיה מוטל על מקבל הכספים – ונטל זה אינו מוסר בהיעדר פירוט ואסמכתאות, גם אם לא בוצעה חקירה נגדית.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
היחיד פדה כספים מקרנות השתלמות בסמוך לפתיחת ההליך והעביר סכומים ניכרים לחשבון אמו. הנאמנת עתרה לביטול הפעולה בטענה לגריעת נכסים מקופת הנשייה. המשיבה טענה כי הכספים שימשו בפועל את היחיד לצרכיו השוטפים וכי לא נהנתה מהם.
בית המשפט קבע כי די בעיתוי ההעברה ובקרבה המשפחתית כדי להעביר את נטל ההוכחה למשיבה. נקבע כי תצהירים כלליים, ללא פירוט וללא דפי חשבון מלאים או אסמכתאות קונקרטיות, אינם עומדים בנטל זה. הובהר כי ויתור הנאמנת על חקירה נגדית אינו מחייב קבלת הגרסה, במיוחד בהליכי חדלות פירעון שבהם קיימת נחיתות אינפורמטיבית מובנית לנאמן.
לבסוף התקבלה הבקשה בחלקה, והמשיבה חויבה להשיב לקופת הנשייה את הסכום שהוכח כי הועבר לחשבונה בפועל.