גם כאשר מוכחת כוונה סובייקטיבית להברחת נכס מקופת הנשייה באמצעות הסתלקות מעיזבון, אין לבית המשפט סמכות לבטל את הפעולה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע״ח-2018, אם מועד ביצוע הפעולה חל מחוץ לתקופה הקצובה של שבע השנים שקדמו להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים. תנאי התקופה הוא תנאי מצטבר וקוגנטי, שאי־התקיימותו שוללת את הסעד, אף בהתקיים יתר התנאים.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
היחידה פתחה בהליך חדלות פירעון בשנת 2022. הנאמנת עתרה לביטול הסתלקות היחידה מעיזבונות הוריה (ובכלל זה זכויות בדירת מגורים), שנעשתה בשנת 2015 לטובת אחותה, בטענה להברחת נכסים לפי סעיף 221 לחוק.
בית המשפט קבע כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה. עוד נקבע כי בנסיבות העניין הוכחו אותות מרמה וכוונה סובייקטיבית להבריח נכס, לרבות קרבה משפחתית וידיעה על מצב כלכלי קשה, אולם מועד ביצוע ההסתלקות, בין אם מועד החתימה על תצהיר ההסתלקות ובין אם מועד רישום צווי הירושה, חל למעלה משבע שנים לפני הגשת הבקשה לצו פתיחת הליכים.
נדחו טענות להחלת דוקטרינת “המעשה הנסתר” ולהארכת התקופה הקבועה בחוק. לפיכך נדחתה הבקשה לביטול הפעולה, וצו השיקום נותר על כנו.