נקבע כי הקדמת תשלומים על ידי יחיד במסגרת הליך חדלות פירעון אינה גורעת מתחולתו של סעיף 164 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, ואינה משנה את העובדה כי נכסים וזכויות שהתקבלו בתקופת התשלומים – ובכלל זה זכויות בירושה – מהווים נכסי קופת הנשייה, אף אם ניתן ליחיד הפטר חלוט במהלך התקופה.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
היחידה קיבלה צו שיקום והייתה מחויבת בתשלום חודשי לקופת הנשייה. במהלך תקופת התשלומים ניתן לה הפטר חלוט, ולאחר מכן נפטר אביה והיחידה קיבלה זכויות בירושה, לרבות חלק בנכס מקרקעין שנמכר בסכום משמעותי.
היחידה טענה כי ההפטר והקדמת התשלומים שוללים את זכות הנושים להיפרע מהירושה. בית המשפט דחה טענה זו, קיבל את עמדת הנאמן והממונה, וקבע כי תקופת התשלומים המקורית נותרת בעינה לעניין תחולת סעיף 164 לחוק.
נקבע כי הירושה התקבלה בתקופת התשלומים ולכן מהווה נכס קופת הנשייה, וכי פרשנות אחרת תפגע בתכליות ההליך – השאת שיעור החוב לנושים ושמירה על איזון הוגן בין שיקום היחיד לזכויות הנושים.