סעיף 319כט לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מסדיר את שאלת מינויו של מנהל הסדר לתפקיד נאמן בהליך חדלות פירעון מאוחר יותר, וקובע הסדרים שונים ליחיד ולתאגיד, תוך איזון בין יעילות דיונית לבין הגנה על טוהר ההליך ואינטרס הנושים.
הכלל ביחס ליחיד – איסור גורף
לעניין יחיד, קובע סעיף 319כט(א) כי מנהל הסדר שמונה בהליך לאישור הסדר חוב לא ימונה לאחר מכן לנאמן בהליך חדלות פירעון לגבי אותו יחיד .
ההסדר ביחס לתאגיד – מודל גמיש ומדורג
ביחס לתאגיד ננקט מודל מורכב יותר, המבחין בין שני מצבים.
מנהל הסדר שמונה מתוך רשימת הממונה
כאשר מנהל ההסדר מונה מקרב מועמדים שעליהם המליץ הממונה, רשאי בית המשפט למנותו גם כנאמן, אלא אם שוכנע כי הדבר יפגע בהליך חדלות הפירעון .
מדובר בכלל של רשות ולא של חובה. נקודת המוצא היא יעילות והמשכיות – אותו בעל תפקיד מכיר את מבנה החובות, נכסי התאגיד ומערך הנושים. עם זאת, נותר בידי בית המשפט שיקול דעת רחב למנוע מינוי מקום שבו מתעורר חשש לפגיעה בטוהר ההליך.
מנהל הסדר שלא מתוך רשימת הממונה
כאשר המינוי המקורי לא נעשה מתוך רשימת הממונה, נקודת המוצא מתהפכת: אין למנותו כנאמן, אלא אם כן שוכנע בית המשפט כי הדבר יסייע להליך ולא יפגע בנושים .
גם במקרה זה, ככלל ימנה בית המשפט נאמן נוסף מתוך רשימת הנאמנים, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים שיירשמו המצדיקים סטייה מכך .
הוראה זו נועדה לחזק את מנגנון הפיקוח המוסדי של הממונה, ולהבטיח רמת מקצועיות ואחידות במינויים, תוך שמירה על אינטרס ציבור הנושים.
השימושים המעשיים והמשמעות האסטרטגית
בפרקטיקה, הסעיף מייצר שלושה שיקולים מרכזיים:
1. ניהול סיכוני ניגוד עניינים – במיוחד כאשר מנהל ההסדר היה מעורב בגיבוש מתווה שלא צלח.
2. יעילות והמשכיות טיפול – חיסכון בזמן, בעלויות ובכפילויות עבודה.
3. הגנה על אמון הנושים – מראית פני הצדק והקפדה על מינוי בלתי תלוי.
לעורכי דין המלווים תאגידים, יש משמעות טקטית לשאלת זהות מנהל ההסדר כבר בשלב ההסדר: בחירה מתוך רשימת הממונה עשויה להותיר פתח להמשכיות מינוי עתידי. לעומת זאת, מינוי חיצוני מחייב היערכות לסבירות גבוהה של שינוי זהות בעל התפקיד אם ההליך יוסב לחדלות פירעון.
בסופו של יום, סעיף 319כט משקף איזון בין יעילות מערכתית לבין עקרונות יסוד של הגינות, שקיפות והגנה על אינטרס הנושים.