סעיפים 298–299 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, מעגנים עיקרון יסודי: נושה זר אינו נחות מנושה ישראלי רק בשל זרותו. עם זאת, השוויון הוא דיוני ומהותי – אך אינו משנה את כללי הקדימות המהותיים בדירוג החוב.
שוויון במעמד ובזכות לפתוח ולהשתתף בהליך
סעיף 298(א) קובע כי מעמדם וזכויותיהם של נושים זרים לעניין פתיחה בהליכי חדלות פירעון והשתתפות בהם זהים לאלה של נושים מישראל.
המשמעות המעשית:
– נושה זר רשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, בכפוף לעמידה בתנאים הקבועים בחוק.
-הוא זכאי להגיש תביעת חוב, להשתתף באסיפות נושים ולהעלות טענותיו בפני הנאמן ובית המשפט.
*-אין להציב בפניו חסמים פרוצדורליים נוספים מחמת מקום מושבו.
סייג מהותי: דירוג החוב אינו משתנה
סעיף 298(ב) מבהיר כי השוויון אינו משליך על סדרי הקדימה. נושה זר לא יזכה לעדיפות מיוחדת בשל זרותו, אך גם לא יופלה לרעה.
החוק קובע במפורש כי חוב של נושה זר לא ידורג נמוך מדירוג של חובות כלליים, אלא אם היה מדורג כך גם אילו היה מדובר בנושה ישראלי.
במישור האסטרטגי, המשמעות היא כי עורך דין המייצג נושה זר צריך למקד את טענותיו בסיווג החוב (מובטח, בדין קדימה, רגיל), ולא בטענות הנוגעות למעמד הטריטוריאלי של הלקוח.
חובת יידוע פרטנית לנושים זרים
סעיף 299 מטיל חובה מוגברת על הרשות המוסמכת בישראל: כאשר קיימת חובה ליידע נושים על החלטה – לרבות באמצעות פרסום – יש לשלוח לנושה זר הודעה פרטנית, אלא אם הורה בית המשפט על דרך אחרת.
מדובר בהוראה פרקטית בעלת חשיבות . בעוד שנושה ישראלי עשוי להיחשב כמי שנחשף לפרסום פומבי, נושה זר זכאי להודעה אישית, מתוך הכרה בקושי מעשי לעקוב אחר פרסומים מקומיים.
לעניין צו לפתיחת הליכים, ההודעה לנושה זר חייבת לכלול:
1. המועד להגשת תביעת חוב והמען להגשתה;
2. דרישת החוק מנושה מובטח להגיש תביעת חוב בגין חובו המובטח.
אי עמידה בחובת יידוע זו עלולה להצדיק הארכת מועד להגשת תביעת חוב ואף לעורר טענות לפגיעה בזכות הטיעון.