סעד זמני בהליכי חדלות פירעון של תאגיד – הקפאת הליכים ומינוי נאמן זמני

הוראות סעיפים 20–21 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, מסדירות את אחד הכלים המרכזיים והחשובים ביותר בהליכי חדלות פירעון של תאגידים, מתן סעד זמני, בשלב המקדמי של ההליך , ועוד בטרם הוכרע אם יינתן צו לפתיחת הליכים. מדובר
במנגנון שמטרתו למנוע פגיעה בלתי הפיכה בנכסי התאגיד, בנושיו או בסיכויי השיקום, בתקופת הביניים הרגישה שבין הגשת הבקשה לבין ההכרעה בה.
סעיף 20(א) מקנה לבית המשפט סמכות רחבה להעניק סעד זמני לבקשת התאגיד או נושה, אם שוכנע כי קיימות ראיות לכאורה להתקיימות התנאים למתן צו לפתיחת הליכים לפי סעיף 18 לחוק. הסעיף מונה שלושה סוגי סעדים עיקריים:
איסור ביצוע עסקאות מסוימות או חלוקה , מינוי נאמן זמני לצורך ניהול תקין ושמירה על נכסי התאגיד, והקפאת הליכים ואיסור פירעון חובות עבר.
יודגש כי כאשר ניתן סעד של הקפאת הליכים, מינוי נאמן זמני הוא חובה, ובית המשפט אף רשאי להחיל, כולן או חלקן, את הוראות הפעלת התאגיד כאילו כבר ניתן צו לפתיחת הליכים.
לסעד זה השלכה מהותית נוספת: מועד מתן הסעד הזמני נחשב כמועד צו פתיחת ההליכים . קביעה זו משפיעה על סיווג חובות, עסקאות ותשלומים שבוצעו בסמוך לכך ולאחר מכן.
סעיף 20(ב) מעגן את עקרון האיזון: בית המשפט נדרש לשקול את מאזן הנזקים בין המבקש, המשיב ושאר בעלי העניין, את תום הלב בהגשת הבקשה, ואת מידתיות הסעד. בנוסף, ניתן לחייב את המבקש בהפקדת ערובה , רכיב בעל משמעות פרקטית רבה, במיוחד בבקשות המוגשות על ידי נושים.
לעניין משך הסעד, סעיף 20(ג) לחוק קובע מגבלת זמן ברורה: עד 30 ימים, עם אפשרות הארכה אחת נוספת בלבד, לאחר שמיעת הצדדים. בכך מבטיח המחוקק כי סעד זמני לא יהפוך למצב קבע ללא הכרעה שיפוטית מלאה.
סעיף 21 עוסק במתן סעד זמני במעמד צד אחד אשר הנו חריג לכלל הדיון הדו־צדדי. סעד כזה יינתן רק מקום שבו קיים חשש סביר שהשהיית הדיון תסכל את מתן הסעד או תגרום נזק חמור.
הסעיף מבחין בין בקשת תאגיד, שיכול לקבל את מלוא סוגי הסעדים, לבין בקשת נושה, המוגבלת בעיקר לאיסור ביצוע עסקאות או חלוקות. לצד זאת נקבעו חובות פרסום, מסירת הודעה לנפגעים פוטנציאליים, וקיום דיון במעמד הצדדים בתוך 14 ימים לכל היותר.
לסיכום, סעדים זמניים בהליכי חדלות פירעון מהווים כלי אסטרטגי ראשון במעלה, הן עבור תאגידים המבקשים הגנה ושיקום, והן עבור נושים המבקשים למנוע הברחת נכסים. שימוש נכון ומבוסס בכלי זה עשוי להכריע את גורל ההליך כולו.