נקבע כי גם איחור של יום אחד בהגשת ערעור מחייב הוכחת "טעם מיוחד" כנדרש בתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. טעות במניין הימים אינה מהווה טעם מיוחד ככלל, אולם בנסיבות המקרה משהוכחה טעות בתום לב, מאמץ להגשה במועד ותקלה חיצונית במערכת נט-המשפט יש הצדקה להארכת המועד. עוד נקבע כי החלטה הדוחה בקשה לביטול צו פתיחת הליכים לפי סעיף 286 לחוק חדלות פירעון נחשבת לפסק דין, ועל כן הערעור עליה הוא בזכות.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
בעניין היחידים היחידים ניתן צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון הנושה הגישה בקשה לביטול ההליך לפי סעיף 286 לחוק, ובית משפט השלום דחה את הבקשה ביום 7.11.2024.
המועד האחרון להגשת ערעור היה 6.1.2025, אולם הערעור הוגש ביום 7.1.2025 באיחור של יום אחד.
בד בבד הוגשה בקשה להארכת מועד, תחילה ללא תצהיר, ובהמשך הוגשה בקשה מסודרת בהתאם לדרישות.
המבקשת טענה כי נפלה טעות בתום לב במניין הימים, וכי ניסיון ההגשה במועד נכשל עקב תקלה במערכת נט-המשפט, בין היתר משום שהתיקים אוחדו ורישום הייצוג מנע הגשה מקוונת.
המשיבים טענו כי מדובר בהחלטה שאינה "פסק דין", וכי ערעור יכול להיעשות רק ברשות וכן כי מדובר בהליך קנטרני.
בית המשפט קבע כי דחיית בקשה לביטול צו פתיחת הליכים לפי סעיף 286 היא החלטה הנחשבת ל"פסק דין" לצורך ערעור בזכות, בהתאם לסעיף 349(א)(8) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
עוד נקבע כי קיים איחור של יום אחד, אך בנסיבות העניין התקיימו "טעמים מיוחדים" בטעות כנה במניין הימים, ניסיון מוכח להגיש את הערעור במועד, תקלה טכנית במערכת נט-המשפט, והיעדר נזק למסתמכים.
התוצאה: הוארך המועד להגשת הערעור, תוך חיוב המבקשת בהוצאות .