הערעור נדחה לאחר שנקבע כי המערער אינו עומד בתנאי סעיף 311(1) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, מאחר שאין לו נכסים בעלי ערך כלכלי מהותי בישראל. עוד נקבע כי הבקשה המקומית לפתיחת הליכים הוגשה בחוסר תום לב ונועדה לסכל את ההליך הזר המתנהל ברוסיה בעניינו. לפיכך, החלטת הממונה – אשר דחתה את בקשת החייב למתן צו לפתיחת הליכים – נמצאה סבירה ואין הצדקה להתערבות בה.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המערער מצוי בהליך חדלות פירעון זר ברוסיה מאז 2019. בחודש 08/2024 ניתן בישראל צו הכרה בהליך הזר כהליך זר עיקרי. בהמשך, ביום 24.11.24 הגיש המערער בקשה למתן צו לפתיחת הליכים בישראל, תוך טענה כי יש לו חובות מול נושים ישראלים.
הממונה דחה את בקשתו לאחר שהתברר כי המערער הצהיר בחקירתו שאין לו נכסים בישראל, וכי יתרת זכות של 3,000 ₪ בחשבון בנק אינה נכס מהותי העומד בדרישת סעיף 311(1) לחוק.
בית המשפט קבע שאין פגם המקים עילה להתערבות במועד מתן ההחלטה של הממונה.
נקבע כי המערער לא הראה קיומם של "נכסים ודאיים וממשיים" כנדרש בפסיקה ובדין (ע"פ עחדל"פ 46063-10-22 כהן נ' הממונה; ע"א 2706/11 SYBIL).
רוב החובות נוצרו לפני מתן צו ההכרה. החוב היחיד שנוצר לאחר מכן – חוב לביטוח לאומי בסך 1,047 ₪ – הוגדר כזניח ואינו מצדיק פתיחת הליך מקומי.
בית המשפט עמד על דפוס פעולה המעיד על חוסר תום לב מצד המערער ובכלל זה הגשת בקשה מקומית לפתיחת הליך רק לאחר מתן צו ההכרה, ניסיון לעכב את ההליך הזר, מצגים סותרים בנוגע לקיום נכסים בישראל וחשש לשימוש לרעה בהליכי משפט.
לפיכך, נקבע כי החלטת הממונה תואמת את החוק, את תכלית סעיף 311 ואת עקרונות תום-הלב החלים על הליכי חדלות פירעון. הערעור נדחה.