ערעור על הכרעת נאמנת בתביעת חוב, שהוגש באיחור וללא הוכחת “טעם מיוחד”, יידחה. לגופו של עניין, נושה מובטח שאינו פועל בתום לב ואינו נוקט צעדים סבירים לגביית חובו (מימוש בטוחה / נקיטת הליכים כנגד ערב) אינו זכאי לריבית הסכמית בגין התקופה שלאחר מתן צו לפתיחת הליכים, מקום שהימנעותו גורמת להתפחת חוב ופגיעה בנושים האחרים.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
צו לפתיחת הליכים ניתן ליחידה בדצמבר 2022. הנאמנת הכריעה בתביעת החוב בדצמבר 2024, אישרה חוב מובטח אך שללה ריבית הסכמית מיום מתן הצו ועד לפדיון/מכירת הנכס, בין היתר בשל הימנעות הנושה מפעולות גבייה ומימוש בטוחה, וכן אי-נקיטת הליכים נגד ערב.
הערעור הוגש לאחר חלוף 45 הימים הקבועים בדין, והבקשה להארכת מועד נסמכה על התכתבויות עם הנאמנת ומצב רפואי של ב״כ המערערת טענות שלא הוכרו כ״טעם מיוחד״. בית המשפט קבע כי ההתכתבויות אינן עוצרות מרוץ מועדים, וכי לא הוכחו נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת המערערת. מעבר לנדרש נקבע כי גם לגופו של עניין לא הורם הנטל. הנושה המובטח יכול היה לפעול לגבייה לאחר הצו, הימנעותו תרמה להתפחת ריבית של כ־300,000 ₪ ופגעה בנושים הלא מובטחים.
לפיכך אין מקום להתערבות שיפוטית בהכרעת הנאמנת, שאינה חורגת ממתחם הסבירות. הערעור והבקשה להארכת מועד נדחו, ללא צו להוצאות.