בקשה לעיכוב ביצוע החלטה על איחוד הליכי חדלות פירעון תידחה כאשר המבקש אינו מוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וזאת גם אם נטענות טענות בדבר פגיעה עתידית חמורה, כל עוד לא ניתן בפועל צו לפתיחת הליכים בעניינו. איחוד הליכים לפי סעיף 280 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי הוא כלי דיוני לגיטימי לייעול ההליך, ואינו יוצר כשלעצמו נזק בלתי הפיך.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
הליך חדלות פירעון נפתח בבית המשפט המחוזי נגד חברה שבשליטת המבקש, ובהמשך מונו נאמנים לניהול ההליך. במקביל, הוגשה בקשה נפרדת לפתיחת הליך חדלות פירעון נגד המבקש עצמו בבית משפט השלום, בין היתר על בסיס ערבויות אישיות שחתם לחובות החברה. בית המשפט המחוזי הורה על איחוד ההליכים מכוח סעיף 280 לחוק, עוד בטרם ניתן צו לפתיחת הליכים נגד המבקש.
המבקש ערער על החלטת האיחוד וביקש לעכב את ביצועה, בטענה לפגמים דיוניים ולנזק חמור שייגרם לו, לרבות פגיעה אפשרית ברישיונו כעורך דין. בית המשפט העליון דחה את הבקשה וקבע כי החלטת האיחוד היא החלטה פרוצדורלית שמטרתה ייעול הדיון, וכי לא הוכח נזק ממשי מהמשך הדיון במסגרת ההליך המאוחד. נקבע כי עצם קיום דיון בבקשה לצו פתיחת הליכים אינו שקול למתן צו בפועל, וכי כל טענות המבקש שמורות לו במסגרת ההליך המחוזי. משכך, מאזן הנוחות אינו מצדיק חריגה מהכלל שלפיו הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע.