פרק ח' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, עוסק בלב ההליך: הצו לשיקום כלכלי. זהו הכלי המרכזי שבאמצעותו מעצב בית המשפט את האיזון בין אינטרס הנושים לפירעון החובות לבין אינטרס היחיד לשיקום כלכלי ולפתיחת דף חדש. הצו אינו טכני בלבד, אלא מסמך מהותי המשקף תפיסה חברתית כלכלית של מחיה בכבוד ושיקום בר קיימא במקביל לפירעון חובות היחיד.
הגדרות יסוד – הבסיס לצו
סעיף 160 מגדיר מושגים מרכזיים המהווים תשתית לצו.
דמי מחיה מוגדרים כסכום הדרוש ליחיד ולתלויים בו לצורך מחיה בכבוד, בהתאם לכללים שקבע השר ובהתאמה לנסיבות האישיות. ההדגשה אינה על קיום מינימלי, אלא על רמת חיים אנושית סבירה.
כושר השתכרות נבחן לא רק לפי ההכנסה בפועל, אלא גם לפי הפוטנציאל הכלכלי של היחיד, תוך התאמה למצבו הבריאותי, גילו והשכלתו.
מושגים אלו משפיעים ישירות על חובת התשלומים ותקופת התשלומים, שהם עמודי התווך של תכנית הפירעון.
צו לשיקום כלכלי – סמכות ותוכן
לפי סעיף 161, לאחר הגשת הצעת הממונה וקיום דיון, בית המשפט קובע בצו תכנית כוללת לפירעון החובות ולשיקום הכלכלי. הצו כולל, בין היתר:
חובת תשלומים ותקופתה – נקבעת לפי סימן ב'. במקרים מתאימים, כאשר מתקיימים התנאים, רשאי בית המשפט להורות על הפטר לאלתר, ללא תקופת תשלומים.
נכסי קופת הנשייה – קביעה אילו נכסים ייכללו בקופה ואילו יוותרו בידי היחיד, תוך הבחנה בין הליך רגיל להפטר מיידי.
אופן מימוש הנכסים – מימוש הדרגתי, מיידי או ויתור על מימוש, לפי שיקולי יעילות והוגנות.
הגבלות על היחיד – כגון הגבלות יציאה מהארץ או שימוש באמצעי תשלום, כאשר קיימת הצדקה להגנה על הנושים.
הכשרה להתנהלות כלכלית נכונה – כלי שיקומי מובהק, שמטרתו למנוע הישנות חדלות פירעון בעתיד.
חובות מוחרגים מהפטר – חובות אשר ימשיכו לחול גם לאחר סיום ההליך, בהתאם לסעיף 175.
בפרקטיקה, צו לשיקום כלכלי הוא נקודת המפנה בהליך, שכן היא מגדירה את אופן פירעון חובות היחיד ואת התנאים למחיקת חובות ליחיד, ככל ויעמוד בתנאי צו השיקום.