דחיית ערעור חייב על החלטת ממונה אשר דחתה בקשת החייב למתן צו לפתיחת הליכים בטענה שחובו העיקרי – חוב למס הכנסה שנוצר במרמה – אינו בר הפטר לפי סעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018.
בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי החוק אינו מאפשר מתן הפטר מחוב שנוצר במרמה, וכי אין הצדקה לפתוח בהליך כאשר ברור מראש כי הוא לא יוביל לשיקום כלכלי אמיתי.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המערער הורשע בעבירות מרמה חמורות, אי ניהול פנקסים, העלמת מס והלבנת הון, ונגזרו עליו 15 שנות מאסר, קנס כספי וקנסות נלווים. חובותיו עומדים על למעלה מ-8.3 מיליון ₪, מהם כ-7.95 מיליון ₪ למס הכנסה בגין שומות שהתבססו על ההרשעה הפלילית.
בעת ריצוי עונשו, ביקש המערער לפתוח בהליכי חדלות פירעון, אך הממונה דחה את בקשתו מאחר שמרבית חובותיו אינם בני הפטר ונוצרו במרמה, וכן מאחר שהמערער מצוי במאסר ממושך ולכן אינו יכול להשתקם או לתרום להשאת פירעון לנושים.
בית המשפט קבע כי:
סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 175(ב) לחוק מוגבלת לשני סוגי חובות בלבד: ריביות וקנסות שנוספו לתשלומים עונשיים, וחובות מזונות – ואינה מאפשרת החלת הפטר על חוב שנוצר במרמה.
מתן צו פתיחת הליכים כאשר ברור כי עיקר החוב אינו בר הפטר סותר את תכליות החוק ואינו מקדם את שיקום החייב.
נוכח מאסרו הממושך של המערער, לא ניתן לקיים הליך יעיל של שיקום כלכלי או של פירעון לנושים.
אינטרס הציבור מחייב שחובות שנוצרו במרמה ישולמו במלואם, גם על חשבון פגיעה ביכולת השיקום של היחיד.
לכן נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות לטובת הממונה.