במדינת ישראל קיימות 2 מערכות של ערכאות שיפוט מקבילות שבסמכותן לדון בעניינים הנלווים לגירושין ( מזונות , רכוש , גירושין ואחזקת ילדים) והן בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים. לבית הדין הרבני סמכות יחודית לדון בגירושין עצמם , אך באשר לעניינים האחרים יש לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה סמכות מקבילה. הסמכות המקבילה הנה סמכות המאפשרת לשני הערכאות השונות לדון באותם סוגי עניינים. מכיוון שלא תמיד מערכת הכללים המוחלת בעניינים השונים זהה בבית המשפט לענייני ובבית הדין הדתי, לכל צד הפונה להליכי גירושין יכולה להיות עדיפות שונה לניהול ההליך בפני ערכאה זו או אחרת.
מצב זה מביא לתופעה המכונה בעגה המשפטית "מרוץ הסמכויות" שמשמעותה, בין היתר, כי במקרי גירושין בן הזוג המקדים את בן הזוג האחר בפתיחת ההליך בענייני גירושין קובע למעשה את ערכאת השיפוט שבה ידונו העניינים שהוא מעלה, והערכאה שתדון בסוגייה הרלוונטית הנה הערכאה שאליה פנה הראשון מבין בני הזוג המתגרשים. בעניין בג"צ פייג פלמן נ' פלמן קבע בית המשפט העליון כי כאשר נפתחים הליכים מקבילים בפני 2 ערכאות שונות ואחת, הערכאות החליטה שיש לה סמכות לדון בהליך , על הערכאה האחרת לכבד החלטה זו ולהימנע מלדון בסוגיה שהערכאה האחרת קנתה לעצמה סמכות לדון בה.
לזהות ערכאת השיפוט הדנה בענייני הגירושין השלכה מהותית על אופן ההתדיינות בין הצדדים ועל הכללים המשפטיים שלפיהם תתבצע ההתדיינות, ולכן ישנה חשיבות למהירות הפנייה לערכאות במקרה של גירושין. נהוג לחשוב כי לגברים עדיף להגיש את תביעתם בבית הדין הרבני ולנשים עדיף להגיש את תביעתן בבית המשפט לענייני משפחה, ואולם לא תמיד כך הדבר. יש צורך לבחון כל מקרה לגופו ולתכנן בהתאם למקרה את אסטרטגית הגירושין האופטימלית. על מנת שתביע המוגשת לבית הדין הרבני תקנה סמכות לבית הדין הרבני לדון בסכסוך עליה לעמוד ב- 3 תנאים :
1.תביעת הגירושין צריכה להיות כנה . על מגיש התביעה לגירושין לבסס עילת גירושין על פי ההלכה.
2.הנושאים הנלווים לגירושין עצמם צריכים להיכרך כדין. מגיש התביעה צריך לכרוך בתביעת הגירושין נושאים הניתנים לכריכה ולא נושאים שונים שלא קשורים זה לזה.
3.הכריכה צריכה להיות כנה. הכריכה לא יכול לשמש צעד אסטרטגי במטרה להיבנות מהכריכה לכשעצמה.