סעיף 137 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, מעגן מנגנון דיווח שיטתי ומחייב מצד הנאמן, אשר נועד להבטיח פיקוח אפקטיבי של הממונה, שקיפות כלפי בעלי העניין, ואיזון בין זכות העיון לבין ההגנה על פרטיות היחיד וצדדים שלישיים.
חובת הדיווח התקופתי לממונה (סעיף 137(א)–(ב)):
הנאמן מחויב בהגשת דוח תקופתי לממונה, הכולל תמונת מצב מקיפה של ההליך: נכסי קופת הנשייה, תביעות חוב שאושרו ותלויות ועומדות, הפעולות שבוצעו במסגרת התפקיד, וכן עמידת היחיד בתנאי הצו לשיקום כלכלי.
הדוח מוגש אחת לשנה לפחות, אך הממונה מוסמך להורות על תדירות גבוהה יותר בהתאם לנסיבות ההליך. הדוח הראשון מוגש כעבור שישה חודשים ממועד הגשת דוח ממצאי הבדיקה לפי סעיף 153, ובכך נוצר רצף פיקוח מובנה כבר משלבי ההליך הראשוניים.
דוח מיידי על אירועים מהותיים (סעיף 137(ג)):
לצד הדיווח התקופתי, מוקנית לממונה סמכות לדרוש מהנאמן דוח מיידי על אירוע מסוים הנוגע להליך חדלות הפירעון. סמכות זו מאפשרת תגובה מהירה למצבים חריגים, כגון גילוי נכס משמעותי, הפרת תנאי הצו בידי היחיד או אירוע בעל השלכה מהותית על קופת הנשייה.
זכות העיון של בעלי העניין (סעיף 137(ד)):
החוק קובע עיקרון של שקיפות: כל בעל עניין בהליכי חדלות הפירעון רשאי לעיין בדוחות הנאמן ולהעתיקם. זכות זו מחזקת את אמון הנושים והיחיד בהליך, מאפשרת ביקורת אפקטיבית על פעולת הנאמן, ומצמצמת מחלוקות הנובעות מחוסר מידע.
האיזון בין שקיפות לפרטיות (סעיף 137(ה)):
בעת עריכת הדוחות, על הנאמן ליתן דעתו לפרטיותם של מי שמוזכרים בהם. הוראה זו משתלבת עם חובת הסודיות הקבועה בסעיף 136, ומבהירה כי זכות העיון אינה בלתי מוגבלת ואינה מתירה חשיפה עודפת של מידע רגיש שאינו דרוש לבעלי העניין.
הסמכת הממונה לקביעת הוראות משלימות (סעיף 137(ו)):
הממונה מוסמך לקבוע הוראות מפורטות באשר לאופן עריכת הדוחות, הפרטים שייכללו בהם, האירועים המחייבים דוח מיידי וזכות העיון. בכך מובטחת אחידות יישומית, התאמה למציאות המשתנה ופיקוח מקצועי שוטף על עבודת הנאמנים.
דוחות הנאמן אינם דרישה טכנית בלבד, אלא כלי מרכזי לניהול ההליך, לפיקוח מוסדי ולשמירה על זכויות כלל המעורבים. התנהלות מדויקת ומאוזנת בדיווח עשויה לצמצם התנגדויות, לחזק את אמון בית המשפט והממונה, ולהבטיח קידום יעיל של השיקום הכלכלי.