במדינת ישראל דמי מזונות לקטינים נפסקים עד למועד הגעתם לגיל 18 או תום השירות הצבאי או השירות הלאומי. דמי המזונות יכולים להיקבע על ידי ערכאה שיפוטית במסגרת הליך מזונות שבמסגרתו מתבררים צרכי הקטין או באמצעות הסכם בין המתדיינים שמאושר על ידי בית המשפט.
לעתים דמי המזונות שנקבעו אינם מספיקים ואז מתעורר הצורך להביא להגדלתם. על מנת למנוע התדיינויות חוזרות ונשנות בנושא המזונות בבתי המשפט נקבע כי הגדלת מזונות תעשה אך ורק בהתקיים של תנאים מסוימים.
ניתן להביא להגדלת מזונות אם חל שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי ואי הגדלת המזונות תגרום לאי צדק או אם המזונות שנקבעו לא נבחנו על ידי הערכאה השיפוטית כשנפסקו.
יש צורך כאמור כי חול שינוי נסיבות מהותי והמשמעות היא שלא כל שינוי נסיבות מספיק. על שינוי הנסיבות להיות שינוי נסיבות מהותי בעיני בית המשפט. כך , למשל, שינוי מהותי לרעה במצבו הרפואי של קטין המשליך על היקף הצרכים שלו עשוי לאפשר ולהביא להגדלת דמי המזונות . מקרה נוסף הנו צמצום בזמני השהות של החייב במזונות כשהדבר מביא להגדלת הנטל הכלכלי המוטל על כתפי הזכאית למזונות .
שינוי בצרכי הילדים בעקבות גדילה והתפתחות שלהם לכשעצמה אינה סיבה המצדיקה את הגדלת המזונות, היות ונתון זה היה ידוע וצפוי עת נקבעו דמי המזונות.
לצורך הגדלת המזונות במקרים המתאימים , יש להגיש תחילה בקשה ליישוב סכסוך , וככל ולא ניתן ליישב את הסכסוך בהסכמה, תוגש תביעה לדמי מזונות לאותה ערכאה שקבעה אותה. ככל ויש הסכם מזונות ודמי המזונות לא נקבעו על ידי ערכאה שיפוטית יש להגיש את התביעה לבית המשפט שבאזור השיפוט שלו מצוי מקום המגורים של הילד.