סעיף 165 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, קובע חריג מהותי לעיקרון ריכוז נכסי החייב בקופת הנשייה, ומאפשר – בנסיבות מוצדקות – הותרת כספים או העברת נכסים לידי היחיד, מעבר לדמי המחיה הבסיסיים.
ככלל, בתקופת התשלומים ובהתאם לסעיפים 162–164 לחוק, הכנסת היחיד ונכסיו מיועדים לקופת הנשייה, במטרה למקסם את פירעון החובות לנושים. סעיף 165 יוצר איזון חשוב בין אינטרס הנושים לבין צרכים אנושיים, משפחתיים ושיקומיים של היחיד.
סמכות הממונה
סעיף 165(א) מקנה לממונה סמכות לאשר לנאמן להותיר בידי היחיד סכומים נוספים מתוך הכנסתו, מעבר לדמי המחיה שנקבעו. ההצדקה לכך יכולה להיות, בין היתר:
הוצאות רפואיות חריגות;
צרכים מיוחדים של קטינים או תלויים;
הוצאות מחיה שאינן משתקפות כראוי באמות המידה הכלליות.
מדובר בסמכות מנהלית גמישה, שתופעל בעיקר במקרים בהם מוצגת תשתית ראייתית מספקת (אסמכתאות רפואיות, תצהירים, דוחות הוצאות).
סעיף 165(ב) מרחיב את המנגנון ומעביר את מרכז הכובד לבית המשפט. לאחר מתן זכות טיעון לנושים, רשאי בית המשפט לאשר העברת סכומים או נכסים מתוך קופת הנשייה לידי היחיד, אם שוכנע כי הדבר מוצדק.
השימוש בסעיף זה נפוץ במצבים חריגים יותר, כגון:
העברת סכום חד־פעמי לצורך טיפול רפואי דחוף;
שחרור נכס מסוים הנדרש לקיום בסיסי או לשיקום תעסוקתי;
מקרים הומניטריים מובהקים.
בפועל, סעיף 165 מהווה כלי שימושי בידי באי כוח חייבים, ומאפשר התאמה אישית של ההליך לנסיבות החיים הממשיות של היחיד. הצלחת בקשה לפי סעיף זה תלויה בהצגת תשתית עובדתית מלאה, בניתוח מידתי, ובהדגשת ההלימה בין הבקשה לבין תכלית השיקום הכלכלי.
סיכום
סעיף 165 משקף את תפיסת היסוד של חוק חדלות פירעון: לא ענישה, אלא איזון, אנושיות ושיקום. מדובר בסעיף גמיש, בעל חשיבות מעשית , אשר שימוש נכון בו עשוי לשנות מהותית את חוויית ההליך עבור היחיד.
מקורות:
חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, סעיף 165.
דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, ה"ח הממשלה 1027.