סעיף 167 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, מעגן את אחד המנגנונים ההומניטריים והמשמעותיים ביותר בדין: מתן הפטר מיידי (“הפטר לאלתר”) ליחיד שאין לו כושר השתכרות ממשי מעבר לדמי המחיה.
התכלית וההיגיון העומד בבסיס הסעיף
הסעיף מבטא תפיסה שיקומית מובהקת: כאשר ברור מראש כי אין ליחיד יכולת כלכלית ריאלית לעמוד בתכנית תשלומים, אין תועלת בהטלת חובות תשלום, אשר רק יעמיקו את מצבו ולא יתרמו לנושים. במקרים אלה, המחוקק העדיף סיום מהיר ויעיל של ההליך באמצעות הפטר לאלתר, תוך מתן הזדמנות אמיתית ליחיד לפתוח דף חדש.
התנאי הבסיסי להפטר לאלתר
בהתאם לסעיף 167(א), יחיד שכושר השתכרותו אינו עולה על דמי המחיה, כהגדרתם בסעיף 162 לחוק, לא יוטלו עליו תשלומים כלל, והוא יזכה להפטר מיידי מחובותיו. מדובר בהוראה קוגנטית, שאינה מותנית בשיקול דעת רחב, אלא בבחינה עובדתית של כושר ההשתכרות בפועל.
בפועל, סעיף זה מיושם בעיקר במקרים של:
אי־כושר עבודה משמעותי המוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי;
גיל מתקדם ללא נכסים והכנסות.
סייגים ונסיבות מיוחדות
המחוקק קבע סייג חשוב: יחיד שמתקיימים לגביו תנאים המצדיקים הארכת תקופת התשלומים לפי סעיף 163(ג) (כגון חוסר תום לב, מחדלים מהותיים או התנהלות בעייתית), לא יהיה זכאי להפטר לאלתר, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.
סעיף זה משקף איזון בין שיקולים שיקומיים לבין דרישת תום הלב, ומהווה זירת טיעון מרכזית בבקשות להפטר מיידי.
הכללת נכסים עתידיים
גם כאשר ניתן הפטר לאלתר, סעיף 167(ג) מאפשר לבית המשפט להורות כי נכסים שיתקבלו בידי היחיד בתקופה של עד שלוש שנים ממועד הצו לשיקום כלכלי ייכללו בקופת הנשייה, בכפוף למגבלות סעיף 164. במקרים חריגים במיוחד, ניתן להרחיב הוראה זו גם מעבר לשלוש שנים ביחס לנכסים מסוימים.
הוראה זו נועדה למנוע התעשרות בלתי צפויה של היחיד בסמוך לאחר מתן ההפטר, ולשמור על איזון מול אינטרס הנושים.
סיכום
הפטר לאלתר הוא כלי שיקומי רב עוצמה, אך הוא אינו אוטומטי. יישומו מחייב בחינה מדוקדקת של כושר ההשתכרות, תום הלב ונסיבותיו האישיות של היחיד, לצד שימוש מושכל בסמכויות הכללת נכסים עתידיים.
