חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי כולל הוראת שעה מיוחדת המסדירה את זכויות העובדים כאשר מעסיק נכנס להליך חדלות פירעון. הוראה זו, הקבועה בסעיף 377 לחוק, מתייחסת בעיקר לתשלום גמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, שהיא הגמלה שמשלם המוסד לביטוח לאומי לעובדים כאשר המעסיק אינו מסוגל לשלם את שכרם או את פיצויי הפיטורים.
הוראת השעה חלה במשך שלוש שנים ממועד כניסת החוק לתוקף, והיא נועדה להתאים את מנגנון תשלום הגמלה למבנה החדש של הליכי חדלות פירעון, במיוחד במצבים שבהם נעשה ניסיון לשקם את התאגיד במקום לפרקו.
סיווג הביטוח הלאומי כנושה במסגרת הסדר חוב
אחת ההוראות המרכזיות קובעת כי כאשר המוסד לביטוח לאומי מגיש תביעת חוב בגין גמלה ששולמה לעובדים, הוא ייחשב כנושה מסוג נפרד במסגרת אסיפות הסוג** שנערכות לצורך אישור תכנית לשיקום כלכלי.
המשמעות המעשית היא כי הביטוח הלאומי משתתף בהצבעה על הסדר החוב במסגרת קבוצת נושים נפרדת, דבר שמבטיח ייצוג ראוי לאינטרס הציבורי ולזכויות העובדים בהליך השיקום.
הגבלת סכום השכר המזכה בגמלה
הוראת השעה משנה גם את אופן קריאת סעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי, כך שההגדרה של שכר עבודה" לצורך תשלום הגמלה מוגבלת לתקרה של עד חמש פעמים הסכום הבסיסי.
מטרת ההגבלה היא ליצור איזון בין ההגנה על זכויות עובדים לבין מניעת תשלומים גבוהים במיוחד מקופת הציבור.
הגבלת תקופת השכר המזכה בתשלום
תיקון נוסף קובע כי כאשר לא ניתן צו פירוק אלא נפתח הליך שיקום כלכלי, הגמלה עבור שכר עבודה תשולם רק עבור חמשת החודשים שקדמו למועד מתן הצו לפתיחת הליכים.
כלומר, עובדים לא יהיו זכאים לתשלום גמלה עבור תקופות מוקדמות יותר, אלא אם יקבלו תמורה במסגרת תכנית השיקום עצמה.
תשלום פיצויי פיטורים והמשך עבודה
החוק קובע מנגנון נוסף לגבי פיצויי פיטורים וזכויות הנובעות מסיום יחסי עבודה.
הגמלה בגין זכויות אלו תשולם רק אם לאחר אישור תכנית השיקום או מכירת פעילות התאגיד העובד לא המשיך לעבוד אצל אותו מעסיק או אצל החברה שהמשיכה את הפעילות.
כלומר, אם העובד ממשיך בעבודתו במסגרת השיקום העסקי – לא ישולם לו פיצוי פיטורים באמצעות הגמלה.
עם זאת, החוק מדגיש כי אין בהוראה זו כדי לגרוע מזכותו של העובד לקבל תמורה נוספת במסגרת תכנית השיקום הכלכלי.
שמירת תוקף התקנות הישנות
סעיף 378 לחוק קובע הוראת מעבר חשובה: תקנות שהותקנו לפי פקודת פשיטת הרגל, פקודת החברות וחוק החברות ימשיכו לעמוד בתוקפן, כל עוד לא הוחלפו או בוטלו לפי החוק החדש.
הוראה זו נועדה למנוע חלל נורמטיבי בתקופת המעבר בין החקיקה הישנה לבין חוק חדלות פירעון החדש.
המשמעות המעשית בהליכי חדלות פירעון
הוראות אלו משפיעות בעיקר על שלושה גורמים מרכזיים:
עובדים, הזכאים להגנה באמצעות הגמלה מביטוח לאומי.
המוסד לביטוח לאומי, אשר הופך לנושה בהליך לאחר ששילם את הגמלה.
נושים אחרים, שכן סיווג הביטוח הלאומי כנושה מסוג נפרד משפיע על מבנה ההצבעה באישור הסדר החוב.
מטרת ההוראה היא ליצור איזון בין הגנה על זכויות עובדים לבין האפשרות לשקם חברות ולשמור על פעילות עסקית.