נקבע כי על אף שכספי קצבת הביטוח הלאומי שנצברו בחשבון היחיד מאבדים את ההגנה שבסעיף 303(ב) לחוק הביטוח הלאומי לאחר 30 יום ועל כן נטמעים בנכסי חדלות הפירעון נסיבותיו האישיות והחריגות של היחיד מצדיקות חלוקה מאוזנת. לפיכך, הורה בית המשפט להעביר רק מחצית מן הכספים לקופת הנשייה, תוך שמירת יתרת הסכום לצורכי קיום בסיסיים של היחיד.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
היחיד הינו אדם מוגבל שאובחן על הספקטרום האוטיסטי. כמו כן הוא סובל מאפילפסיה ומוכר במוסד לביטוח לאומי עם 40% נכות רפואית ו־100% אי־כושר. הוריו משמשים כאפוטרופוסים לענייניו הרכושיים. לאחר פתיחת ההליך התברר כי בחשבון היחיד צבורים 38,000 ₪ שמקורם בקצבת הנכות ששולמה במלואה לחשבון היחיד במשך שמונה חודשים.
בהתאם להלכות כספי קצבה שנשארים בחשבון מעבר ל־30 יום מאבדים חסינות ועלולים להיות מועברים לקופת הנשייה. בעלי התפקיד טענו כי יש להעביר את כל הסכום לקופה מאחר שמדובר ביתרה שלא נעשה בה שימוש.
בית המשפט דחה עמדה זו. נמצא כי היחיד חסר כושר השתכרות, חי במעון לאנשים עם צרכים מיוחדים, ויתרת הגמלה משמשת לו רק לצרכים בסיסיים בעת שהותו בבית הוריו. לא הייתה כוונה "לחסוך" כספים אלו, ומצבו הקשה של היחיד מלמד כי החלת הדין באופן דווקני תביא לפגיעה שאינה מידתית. נקבע כי האיזון הראוי מתקיים בדרך של העברת מחצית מהיתרה לקופת הנשייה והותרת המחצית השנייה לצורכי מחיית היחיד. בהיעדר התנגדות, יינתן לו הפטר לאלתר לאחר ביצוע העברה זו ומימוש כספים בלתי מוגנים נוספים.