נקבע כי יש לבטל את רישום הערת האזהרה שנרשמה על זכויות היחיד לטובת אחיו, שכן הוכח שמדובר בפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה, שנעשתה ללא תמורה ממשית, בתקופה האסורה ולכאורה תוך חשש ממשי לפגיעה בנושים בהתאם לתנאי סעיף 220 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח–2018.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
הנאמנת עתרה לבטל רישום הערת אזהרה שנרשמה לטובת אחיו של היחיד ביום 15.12.2020, מכוח שטר משכנתא.
ההלוואה הנטענת שעליה ביסס המשיב את זכותו להירשם כמשועבד נחתמה לכאורה בשנת 2017, אך המשיב והיחיד לא הציגו כל אסמכתא להעברת כספים בפועל, לא לשיק ולא להפקדת מזומן.
בעדויותיהם עלו גרסאות סותרות, ובמיוחד העובדה שהשיק שהוצג נמשך לטובת חברה אחרת ולא לפקודת היחיד, והופקד בחשבון העסק – דבר הסותר את נוסח הסכם ההלוואה.
נקבע כי לא הוכחה תמורה ממשית בעד רישום ההערה, ולכן מתקיים התנאי הראשון שבסעיף 220(א)(1) לחוק – היעדר תמורה.
תנאי הזמן התקיים: רישום ההערה נעשה כשלושה חודשים בלבד לפני פתיחת הליכים, ומאחר שמדובר ב"קרוב" – חל פרק זמן של ארבע שנים, בהתאם לסעיף 220(א)(2).
היחיד לא סתר את החזקה שבסעיף 220(ב) ולכן נקבע כי בעת הרישום היה במצב של חדלות פירעון.
בהתקיים שלושת התנאים המצטברים – נקבע כי העסקה היא הענקה הפוגעת בקופת הנשייה.
בית המשפט הורה על מחיקת הערת האזהרה ועל חיוב היחיד והמשיב בהוצאות הנאמנת.