נקבע כי הסתלקות החייב מעיזבון אמו – לא הושלמה ברישום ולכן מהווה התחייבות למתנה בלבד לפי חוק המתנה, תשכ"ח-1968. מאחר שהחייב מצוי בחדלות פירעון, מתקיימת "הרעה ניכרת במצבו הכלכלי", המאפשרת לנאמן – הנכנס בנעלי החייב – לחזור מהתחייבות זו מכוח סעיף 5(ג) לחוק המתנה ולבטל את הענקת הזכויות לאחים. בהתאם לכך, הותר לנאמן לפעול לתיקון צו הירושה כך שחלקו של החייב בנכס יירשם על שמו וייכנס לקופת הנשייה.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
החייב הסתלק מעיזבון אמו לטובת אחיו, אך הזכויות בדירה לא נרשמו על שמם בפועל.
הנאמן עתר לתיקון צו הירושה בטענה כי הסתלקות החייב מהווה התחייבות למתנה שלא הושלמה, וכי בנסיבות חדלות הפירעון מותר לבטלה מכוח סעיף 5(ג) לחוק המתנה וסעיף 6 לחוק המתנה.
החייב טען כי הסתלקותו נעשתה "בתמורה" בשל סיוע כספי קודם מצד אמו, אך לא הוצגה כל אסמכתה לקיומה של תמורה ממשית.
בית המשפט קבע כי העסקה לא הושלמה ברישום ולכן מדובר בהתחייבות למתנה בלבד; החמרה כלכלית משמעותית הוכחה מעצם פתיחת הליך חדלות הפירעון.
נקבע כי הנאמן רשאי לחזור מהמתנה מכוח סעיף 5(ג) לחוק המתנה – בלא קשר למועד ביצוע ההתחייבות וללא צורך בעמידה בתנאי סעיף 220 לחוק חדלות פירעון.
בית המשפט קיבל את בקשת הנאמן, והתיר לו לתקן את צו הירושה כך שחלקו של החייב בדירת עיזבון אמו יירשם על שמו וייכנס לקופת הנשייה.