בית המשפט קיבל את בקשת הנאמן לביטול שתי פעולות העברה ללא תמורה שביצע היחיד, בהתאם לסעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. נקבע כי במקרים בהם יש "אותות מרמה", והחייב אינו מספק תשובה הולמת לכך, הנטל להוכיח כי לא מדובר בפעולה פסולה עובר אליו – ובהיעדר תשובה מספקת, בית המשפט קובע שמדובר במרמה המצדיקה ביטול העסקאות.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
הנאמן ביקש לבטל שתיים מהעברות שביצע החייב: הסתלקות היחיד מחלקו בעיזבון אביו והעברת 200,000 ₪ מהיחיד לאמו.
נקבע כי בעת שהיחיד הסתלק מחלקו בעיזבון היה שרוי בחובות משמעותיים והיה צפוי כי נושיו יגישו תביעות נגדו – פעולה זו מעידה על ניסיון להוציא נכסים מידיהם.
ביחס להעברה הכספית – נקבע כי הכספים שניתנו ליחיד היו מתנה מהוריו, ולכן העברת 200,000 ₪ בחזרה לאימו תוך כדי היותו שרוי בחובות, אינה מהווה החזר הלוואה אלא פעולה אסורה שיש לבטלה.
פסק הדין הדגיש את החשיבות של האיזון בין הצורך להגן על נכסי הנשייה לבין הצורך להבטיח הליך הוגן לחייב, אך במקרה זה, לאור אותות המרמה, יש לבטל את הפעולות שבוצעו על ידי היחיד.