אין ליתן צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון לבקשת נושה, כאשר בין המבקש לבין היחיד קיימת מחלוקת בתום לב ביחס לעצם קיומו של החוב, וזאת גם בהיעדר פסק דין. הליך חדלות פירעון אינו מהווה מסלול עוקף לבירור מחלוקות אזרחיות, ואינו כלי לחץ לגביית חוב שטרם הוכרע.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המבקשים, נושים של בן זוגה לשעבר של המשיבה ושל חברה שבבעלותו, עתרו למתן צו לפתיחת הליכים בעניינה של המשיבה בטענה כי ערבה לחובות בהיקף של כ־17.5 מיליון ש"ח. לטענתם, הערבות ניתנה בכתב, בעל פה ובאמצעות המחאות מחשבונות המשיבה.
המשיבה הכחישה כל ערבות, טענה לזיוף חתימות והדגישה כי לא התקיימה עמה התקשרות ישירה. לבקשת הצדדים מונתה מומחית לכתבי יד, אשר קבעה כי מרבית החתימות המיוחסות למשיבה זויפו, ורק ביחס לשני מסמכים קיימת סבירות לחתימתה – אך גם לגביהם לא הוכח החוב גופו ולא הוצג תחשיב מסודר.
בית המשפט קבע כי מתקיימת מחלוקת כנה ובתום לב ביחס לעצם החוב, הן במישור הערבות הנטענת והן במישור הראייתי. נקבע כי במצב זה אין לראות במבקשים "נושים" כמשמעותם בחוק, ואין הצדקה לפתיחת הליך חדלות פירעון טרם בירור החוב בערכאה אזרחית.
עוד נקבע כי לא הוכחה חדלות פירעון תזרימית או מאזנית של המשיבה, וכי לא קוימו תנאי החזקה שבסעיף 110 לחוק, לרבות משלוח דרישת תשלום כדין. הבקשה נדחתה, ללא צו להוצאות.