נקבעי כי לבית המשפט של חדלות פירעון קיימת סמכות לדון בבקשה למתן הוראות – גם כאשר טענות הנאמנת מבוססות על הדין הכללי ולא על סעיפים 219-221 לחוק – וזאת מכוח סעיף 279(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018. עוד נקבע כי בהיעדר תשתית ראייתית סותרת מטעם היחיד והמשיבה, חלה חזקת השיתוף בין בני זוג ידועים בציבור בעת רכישת הדירה, ולכן ליחיד מחצית מהזכויות בנכס.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות
הנאמנת ביקשה סעד הצהרתי בטענה כי רישום דירת המגורים על שם המשיבה בלבד (בת זוגו של היחיד) הוא פיקטיבי ונועד להבריח נכסים מהנושים.
הדירה נרכשה בשנת 2012 בעת שהיחיד והמשיבה היו ידועים בציבור, ונולדה להם בת משותפת עוד בשנת 2009.
היחיד עצמו הצהיר בבקשתו לצו פתיחת הליכים כי הוא נושא בתשלום משכנתא חודשי על הדירה, דבר המלמד על זיקה קניינית.
היחיד והמשיבה טענו כי הדירה נרכשה מכספי האב של המשיבה וכי חלה עליהם הפרדה רכושית מכוח חוק יחסי ממון. תשובתם לא נתמכה בתצהיר.
נושה מובטח (דלתא קפיטל) טען להתיישנות, חוסר עילה וחוסר סמכות, אך גם טענותיו לא סתרו את תשתית הראיות שאספה הנאמנת.
נקבע כי לבית המשפט סמכות לדון בבקשה למתן הוראות בהתבסס על סעיף 279(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, המאפשר הכרעה בכל שאלה משפטית הדרושה ליעילות ההליך היות ומתקיימים תנאי סעיף 129(ד) לחוק: הסוגיה חיונית לביצוע תפקיד הנאמנת, המחלוקת אינה מחייבת בירור עובדתי מורכב ואין פגיעה בזכויות דיוניות של מי מהצדדים.
הנאמנת הרימה את הנטל הראשוני להוכחת טענתה, ואילו היחיד והמשיבה לא סיפקו כל גרסה ראייתית סותרת.
עוד נקבע כי בעת רכישת הדירה התקיימו חיי משפחה ומשק בית משותף, ולפיכך חלה חזקת השיתוף.
ניתן צו הצהרתי שלפיו ליחיד מחצית מהזכויות בדירה. שאלת היקף השעבוד לטובת דלתא קפיטל נותרה לבירור בהליך נפרד.