אין להרים את מסך ההתאגדות ולחייב בעלת מניות בחובות החברה בהיעדר הוכחה לניהול במרמה, לשימוש לרעה באישיות המשפטית או ל"מימון דק"; עם זאת, משיכת כספים מקופת חברה המצויה בחדלות פירעון – לרבות החזר הלוואות בעלים – מהווה העדפת נושים אסורה ומצדיקה חיוב אישי בהשבת הכספים לקופת ההליך.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
הנאמן עתר לחייב את בעלת השליטה בחברה הן בחובות החברה לנושים (מכוח הרמת מסך) והן בהשבת סכומים שנמשכו מקופת החברה לאחר שנקלעה לחדלות פירעון. בית המשפט קבע כי לא הוכחה מרמה בניהול החברה, לא הוכח שימוש לרעה במסך ההתאגדות ולא התקיימו התנאים החריגים להרמת מסך לפי סעיף 6 לחוק החברות. כמו כן נקבע כי עצם קריסת החברה אינה מקימה כשלעצמה עילת "מימון דק". מנגד, נקבע כי משיכות כספים שבוצעו בתקופת חדלות הפירעון ובחלקן אף לאחר מתן צו פתיחת ההליכים פוגעות בעיקרון השוויון בין הנושים ומהוות העדפת נושים אסורה.
לפיכך בעלת השליטה חויבה להשיב לקופת ההליך את הסכומים שנמשכו בצירוף הצמדה וריבית, ונפסקו הוצאות, בעוד יתר טענות הנאמן נדחו.