דירקטור יחיד ובעל שליטה בחברה חדלת פירעון, אשר לא נקט אמצעים סבירים לצמצום היקף חדלות הפירעון, חב אישית בנזק שנגרם לנושים עקב העמקת החוב, וזאת מכוח סעיף 288 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018. אי-נקיטת פעולה פשוטה וברורה – פתיחה בהליכי חדלות פירעון – אשר הייתה עוצרת חוב אגרות מתמשך לרשם החברות, מקימה אחריות אישית ביחס ל"דלתא" של החוב שניתן היה למנוע.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
החברה חדלה מפעילותה בשנת 2014, נותרה ללא נכסים וללא פעילות, אך המשיכה לצבור חובות אגרה שנתיים לרשם החברות. הליך חדלות הפירעון נפתח לבקשת החברה רק בשנת 2022. הנאמן עתר לחיוב הדירקטור היחיד בחוב האגרות שנצבר בשנים 2020–2022 מכוח סעיף 288 לחוק. בית המשפט קבע כי מתקיימים כל יסודות הסעיף: החברה הייתה חדלת פירעון בפועל; הדירקטור ידע או היה עליו לדעת זאת; לא ננקטו אמצעים סבירים לצמצום היקף חדלות הפירעון; ונגרם נזק קונקרטי לנושה בדמות חוב אגרות שניתן היה לעצור.
נקבע כי תחולת הסעיף היא פרוספקטיבית בלבד, ולכן החיוב הוגבל לתקופה שלאחר כניסת החוק לתוקף. הוטל על הדירקטור חיוב אישי בסך 3,857 ₪ בגין אגרות רשם החברות לשנים 2020–2021 ומחצית 2022, וכן הוצאות הבקשה, אך נדחתה הבקשה להטלת הוצאות כלליות של הליך הפירוק.