נקבע כי פיצוי המתקבל על-ידי יחיד חדל פירעון מכוח פוליסת ביטוח מחלות קשות מהווה נכס חוזי בהתאם לסעיף 216 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, ולכן הוא מוקנה לקופת הנשייה. הלכת ג'ינר, העוסקת בפיצויים נזיקיים, אינה חלה על תגמולי ביטוח. עם זאת, לפנים משורת הדין, הורה בית המשפט על העברת חלק קטן מהפיצוי ליחידה בשל נסיבותיה האישיות.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
היחידה מצויה בהליך חדלות פירעון שני. במסגרת ההליך הוגשו תביעות חוב בסך 386,038 ₪, שאושרו בגובה 154,740 ₪ בלבד.
לפי צו השיקום שניתן, התחייבה היחידה לשלם 37,800 ₪. בהמשך אובחנה היחידה כחולה במחלת הסרטן והגישה תביעה לפיצוי מכוח פוליסת ביטוח מחלות קשות של חברת "הפניקס", בסכום 150,686 ₪.
הנאמן והממונה התנגדו להעברת הכספים ליחידה וטענו כי מדובר בנכס מוקנה לנושים. היחידה טענה כי הפיצוי הוא אישי, דומה לפיצוי בגין כאב וסבל, ולכן עליו להישאר בידיה.
בית המשפט דחה את טענות היחידה וקבע כי מאחר שמדובר בתגמולי ביטוח חוזיים ולא בפיצוי נזיקי . נקבע כי אין תחולה להלכת ג'ינר ואין מקום לבחון רכיבי נזק או "זכויות אישיות".
לפיכך, כספי הפיצוי מוקנים לקופת הנשייה. למרות זאת, בשל נסיבותיה הרפואיות והמשפחתיות של היחידה, הורה בית המשפט להעביר לידה סכום של 20,000 ₪ בלבד, ואת יתרת הכספים לקופת הנשייה.