סעיף 110 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מעמיד בידי נושה מנגנון ראייתי יעיל וחזק, המאפשר להוכיח חדלות פירעון של יחיד באמצעות חזקות סטטוטוריות ברורות, ובכך להקל משמעותית על פתיחת ההליך, בכפוף לזכות היחיד לסתור את החזקה.
הרציונל והמסגרת הנורמטיבית
סעיף 110 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח–2018, נועד לאזן בין אינטרס הנושים לגביית חובם לבין ההגנה על יחיד מפני פתיחה בלתי מוצדקת של הליכי חדלות פירעון. המחוקק קבע חזקות כמותיות וברורות, שבקיומן יראו את היחיד כמצוי בחדלות פירעון, מבלי להידרש בשלב זה לניתוח כלכלי מעמיק של מצבו.
הסעיף מונה ארבע חלופות עיקריות:
דרישת תשלום מוקדמת:
נושה שמסר ליחיד דרישת תשלום כדין לחוב העולה על 86,167.41 ₪, והחוב לא שולם בתוך 45 ימים – ייהנה מחזקה, ובלבד שאין מחלוקת בתום לב על החוב, ואין זכות קיזוז, והבקשה הוגשה בתוך שלושה חודשים ממועד הדרישה. חלופה זו נעשה בה שימוש בפרקטיקה והיא מהווה “מסלול ירוק” לפתיחת הליכים.
אזהרה בהוצאה לפועל או דרישת מס:
אי-תשלום חוב בסכום זהה לאחר אזהרה לפי חוק ההוצאה לפועל או דרישה לפי פקודת המסים (גבייה) מקים אף הוא חזקה, ומחזק את הקשר בין כישלון בהליכי גבייה לבין חדלות פירעון.
אי-קיום פסק דין אזרחי:
פסק דין כספי מעל הסף הקבוע, שלא קוים בתוך 30 ימים, יוצר חזקה – גם אם בוצע חלקית, כל עוד היתרה עולה על הסכום הקבוע.
פסק דין של בית הדין לעבודה:
לעניין חוב לעובד, נקבע רף נמוך יותר (11,488.99 ₪), מתוך מדיניות הגנה על זכויות עובדים.
בבקשת הנושה על הנושה להבהיר אם נקט הליכי גבייה ואילו הליכים נקט, ומדוע אין די בהליכי גבייה כדי להביא לגביית החוב. אם היחיד אם הוכיח כי אי-תשלום החוב אינו נובע מחדלות פירעונו הדבר יכול להוות חזקה לסתירת חדלות פירעונו.
בפועל, סעיף 110 משמש נושים כבסיס עיקרי לבקשות נושה, בעוד שיחידים המבקשים להתנגד לבקשה נדרשים להיערך מבעוד מועד עם טענות וראיות לסתירת החזקה.