עם השלמת מימוש נכסי קופת הנשייה, מחויב הנאמן לבצע חלוקה סופית של היתרה לנושים, וזאת רק לאחר שמוצו כלל ההליכים הנוגעים לתביעות החוב ולזכויות הערעור.
המסגרת מוסדרת בסעיפים 240–241 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, הקובעים את התנאים, סדר הפעולות וחובת ההודעה לקראת חלוקה סופית.
התנאי המהותי: השלמת מימוש נכסי הקופה
סעיף 240(א) קובע כי רק לאחר שהושלם מימוש כל נכסי קופת הנשייה שלדעת הנאמן ניתן לממשם – תחולק היתרה לנושים.
מדובר במבחן מהותי ולא טכני:
הנאמן נדרש להפעיל שיקול דעת מקצועי ולהעריך אם קיימים נכסים נוספים שניתן לממש באופן ריאלי. לא נדרש למצות הליכים בלתי כדאיים או ספקולטיביים, אך מנגד אין לסיים הליך כאשר קיימת תוחלת כלכלית ממשית ממימוש נוסף.
הודעה לנושים שטרם ביססו תביעותיהם
טרם ביצוע חלוקה סופית, על הנאמן להודיע לכל מי שהגיש תביעת חוב שטרם הוכרעה ולא בוססה להנחת דעתו – על כוונתו לבצע חלוקה סופית, תוך קציבת מועד לביסוס התביעה.
המשמעות היא כי החלוקה הסופית אינה "מהלך מפתיע". ניתנת הזדמנות אחרונה לנושה להשלים מסמכים ולהוכיח את חובו.
מבחינה אסטרטגית, נושה שאינו מגיב להודעה זו – עלול למצוא עצמו מחוץ לחלוקה הסופית.
תנאי דיוני נוסף: סיום ההכרעה ותקופת הערעור
יש להכריע בכלל תביעות החוב, ולהמתין לחלוף המועד להגשת ערעור על החלטות הנאמן לפי סעיף 215 לחוק. רק לאחר שמוצתה תקופת הערעור – רשאי הנאמן לפרסם הודעה על כוונתו לבצע חלוקה סופית.
אין לבצע חלוקה בלתי הפיכה כאשר קיימת אפשרות לשינוי מצבת הנשייה בעקבות ערעור.
החלוקה הסופית מהווה את סיום שלב כינוס הנכסים וחלוקתם. לאחריה, במקרים המתאימים, ניתן להתקדם לעבר סיום ההליך .
במישור האסטרטגי, נושים נדרשים לעקוב אחר הודעות הנאמן ולוודא כי תביעותיהם מבוססות במועד; חייבים מצדם צריכים להביא בחשבון כי כל נכס בר-מימוש עד לשלב זה – עשוי להיכלל בקופה.