מנהל הסדר הוא זרוע ביצועית־שיפוטית של בית המשפט, שמטרתה להבטיח יישום יעיל, הוגן ומבוקר של הסדר חוב שאושר, לרבות הכרעה במחלוקות טכניות ומהותיות הנובעות ממנו.
סמכות המינוי והיקפה
סעיף 326(א) לחוק מקנה לבית המשפט סמכות למנות מנהל הסדר לביצוע פעולות מסוימות – כולן או חלקן – בהתאם לצורכי ההליך. אין מדובר במינוי אוטומטי, אלא בכלי גמיש שנועד למצבים שבהם נדרש גורם מקצועי לניהול וביצוע ההסדר.
הסמכויות המרכזיות כוללות:
1. הכרעה בזכות ההצבעה ובכוח ההצבעה באסיפות הסוג – במקרים בהם קיימת מחלוקת בדבר היקף החוב או סיווג הנושה, מוסמך מנהל ההסדר להכריע לצורך ההצבעה. בכך נמנעת סחבת ומובטח קיום אסיפות באופן אפקטיבי.
2. הכרעה בהיקף הזכויות לאחר אישור ההסדר – לאחר שההסדר אושר, עשויות להתעורר מחלוקות לעניין חלוקת התמורה. מנהל ההסדר מוסמך לקבוע את היקף הזכויות של כל בעל עניין לשם יישום החלוקה.
3. פעולות נוספות הדרושות ליישום ההסדר – לבית המשפט שיקול דעת להרחיב את תחום הפעולה של מנהל ההסדר בהתאם למורכבות ההסדר.
תחולת הוראות החלות על בעלי תפקיד
סעיף 326(ב) מחיל על מינוי מנהל הסדר, בשינויים המחויבים, את הוראות סעיפים 33 ו-37 או סעיפים 125 ו-126 לחוק. משמעות הדבר היא כי יחולו עליו הוראות הנוגעות לכשירות, ניגוד עניינים, חובות אמון ודיווח – בדומה לנאמן בהליכי חדלות פירעון.
סעיף 326(ב1) מוסיף נדבך חשוב: סמכויות הממונה לפי חלק ו' לחוק, ביחס לנאמן, יחולו גם לגבי מנהל הסדר. בכך מובטח מנגנון פיקוח אפקטיבי על פעילותו.
הסדרה משנית – שכר, סמכויות וסדרי דין
סעיף 326(ג) מסמיך את השר, באישור ועדת החוקה, לקבוע הוראות משלימות ביחס למנהל הסדר, לרבות:
* שכרו;
* היקף סמכויותיו;
* סדרי הדין לפניו;
* אופן הגשת בקשות והכרעה בהן.
הוראה זו מבטיחה מסגרת רגולטורית סדורה ומונעת חוסר אחידות בהפעלת הסמכות.
שימושים נפוצים במינוי מנהל הסדר
בפועל, מינוי מנהל הסדר שכיח בהסדרים מורכבים הכוללים ריבוי נושים, מחלוקות בדבר סיווג חובות או חלוקת תמורה מדורגת. כמו כן, הוא מהווה כלי יעיל כאשר מבוקש להפריד בין שלב האישור השיפוטי לבין שלב הביצוע הטכני.
המנגנון מאפשר לבית המשפט לשמור על שליטה ופיקוח, מבלי להידרש לניהול יומיומי של יישום ההסדר.