נקבע כי יש להחיל על המערער את הלכת לשצ'נקו (ע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי, 11.2.2020) ואת הלכת עוידה (רע"א 6999/20 עוידה נ' כונס הנכסים הרשמי, 24.2.2021), ולפיכך אין לחייבו בתשלום חודשי בקופת הנשייה כאשר פרנסתו מבוססת על קצבת נכות כללית וסיוע בשכר דירה, וגם הכנסות קצבת הנכות של בת הזוג אינן נלקחות בחשבון. בית המשפט קבע כי המקרה הנוכחי אינו נכנס לגדר החריג שנקבע בעניין אבן פז וכי מדובר בקצבת קיום בסיסית המבטיחה רק את צרכיו המינימליים של החייב.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המערער, נשוי וללא ילדים, בעל נכות רפואית בשיעור 40% ודרגת אי-כושר בשיעור 100%, מתקיים מקצבת נכות כללית ומסיוע בשכר דירה. בת זוגו מקבלת אף היא קצבת נכות. סך הכנסות התא המשפחתי עמד על 9,532 ₪. רשמת ההוצאה לפועל קבעה כי אין להחיל את הלכת לשצ'נקו בעניינו, וחייבה אותו בתשלום חודשי.
בית המשפט קבע כי החלטה זו שגויה. נפסק כי:
קצבת נכות כללית היא קצבת קיום בסיסית ולכן חלה לגביה הלכת לשצ'נקו, המגינה מפני חיוב בתשלום חודשי.
סיוע בשכר דירה – בהתאם לפסיקה (חדל"פ 25622-10-21 מירב דרעי מלכה נ' ממונה על חדלות פירעון מחוז חיפה והצפון, 5.7.2024) – מהווה הכנסה מוגנת הדומה במהותה לקצבת נכות.
הכנסת בת הזוג, המורכבת מגמלת ביטוח לאומי, אינה מובאת בחשבון בהתאם להלכת עוידה.
המקרה אינו דומה לעניין אבן פז שבו נדונה הכנסה גבוהה ממספר גמלאות; כאן מדובר בקצבת קיום יחידה ובסיוע שלא יוצר "יתרה משמעותית".
לפיכך הערעור התקבל, והמערער פטור מתשלום חודשי רטרואקטיבית, בכפוף להצגת אישורי אי-כושר. התיק הוחזר לרשמת לצורך בחינת האפשרות למתן הפטר לאלתר.