הערעור נדחה לאחר שנקבע כי למערער חוב מהותי ומהותי ביותר למרכז לגביית קנסות שמקורו בפיצוי לנפגעי עבירה, חוב שאינו בר הפטר לפי סעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018.
בהיעדר כל תוחלת לשיקום כלכלי במצב זה ובהיעדר הסדר מול המרכז לגביית קנסות, הממונה היה רשאי ואף מחויב לדחות את בקשת המערער לצו לפתיחת הליכים. עם זאת, נפסק כי אם יגובש הסדר ריאלי מול המרכז, ניתן יהיה לשקול מחדש פתיחת הליכים.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המערער, יזם נדל"ן בן 63, הגיש בקשה לפתיחת הליכי חדלות פירעון בגין חובות של למעלה מ־7.2 מיליון ₪ ל־29 נושים.
למערער עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות מרמה, גניבה וזיוף, שבעטיין הושתו עליו קנסות ופיצוי לנפגעי העבירה בסכומים גבוהים. בנוסף, התנהלו בעניינו שני הליכי פשיטת רגל קודמים שבוטלו.
הממונה דחה את הבקשה מאחר שחוב המערער למרכז לגביית קנסות – העומד על מעל 9 מיליון ₪ – מהווה חוב שאינו בר הפטר מכוח סעיף 175(א)(2) לחוק. נקבע כי גם אם יופטר המערער משאר החובות, היקף החוב שאינו בר הפטר יוביל להמשך חדלות פירעונו, ולכן אין תועלת בהליך.
טענות המערער כי מדובר בחובות "אזרחיים" נדחו. בית המשפט קבע כי הממונה הפעיל את שיקול דעתו כדין בהתאם לסעיפים 104–105 לחוק, ואף מחויב היה לשקול את תוחלת השיקום הכלכלי טרם מתן צו לפתיחת הליכים.
בית המשפט הדגיש את הלכת מוגרבי וסויסה, שלפיה יש לבחון האם מתן צו יממש את תכליות החוק.
נוכח מצבו הכלכלי, הרפואי והכנסתו הדלה, נקבע כי אין כל אפשרות ריאלית שהמערער יפרע את החוב שאינו בר הפטר. עם זאת, אם יצליח לגבש הסדר ממשי וריאלי מול המרכז לגביית קנסות – ניתן יהיה לחדש את הבקשה, ואז ייבחנו גם חובות נוספים שלטענתו אינם נובעים ממעשי מרמה.