ערעור על דחיית הכרכת חוב נדחה מאחר שהוגש באיחור ניכר וללא בקשה להארכת מועד, ומשום שהארכת המועד להגשת תביעת חוב או לקבלת הערעור הייתה פוגעת פגיעה קשה באינטרס ההסתמכות של החייב ושל הנושים, לאחר שכבר אושר הסדר נושים, בוצעו תשלומים והחייב קיבל הפטר. עוד נקבע כי טעות משרדית אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת תביעת חוב, ובפרט כאשר ההליך מצוי בשלב מתקדם.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המערערת ניהלה תיק הוצאה לפועל נגד החייב ורעייתו. בהליכי חדלות הפירעון הוגשה תביעת חוב רק נגד הרעייה, ואילו תביעת החוב נגד החייב לא הוגשה במועד בשל טעות נטענת של משרד בא-כוח המערערת.
רק ביום 5.6.23 הוגשה הבקשה להארכת מועד להגשת התביעה, כשכבר עמדה על הפרק הצעת הסדר נושים. הנאמן דחה את הבקשה, ולאחר מכן אושר הסדר הנושים, חולקו הכספים והחייב קיבל הפטר.
הערעור הוגש ביום 29.4.25 יותר משנה וחצי לאחר מתן החלטת הנאמן ותוך שהמערערת ידעה או הייתה אמורה לדעת על ההחלטה, בהתאם לרישומי הצפייה במערכת "נט המשפט" והמצאות אלקטרוניות.
בית המשפט קבע כי ההמצאות והתיעוד מלמדים כי ב"כ המערערת ידע על ההחלטה זמן רב לפני הגשת הערעור.
משך האיחור והיעדר בקשת הארכת מועד מביאים לדחיית הערעור על הסף.
גם לגופו של עניין, טעות משרדית אינה מהווה נסיבה המצדיקה הארכת מועד להגשת תביעת חוב לפי סעיף 210(ג) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018.
עוד נאמר שקבלת הערעור בשלב זה הייתה פוגעת פגיעה אנושה בנושים ובחייב, שעה שההליך נסגר, כספים חולקו וההפטר ניתן . מצב שלא ניתן להשיבו לאחור.
בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי אין עילה להתערבות בהחלטת הנאמן, תוך חיוב המערערת בהוצאות.