נקבע כי כי ביטול הליך חדלות הפירעון בעניינו של המערער נעשה כדין, לאחר שהמערער צבר מחדלים רבים, לא עמד בצו התשלומים, לא מסר מסמכים חיוניים, לא הגיש דוחות במועד, לא מיצה את כושר השתכרותו והציג תמונה כלכלית בלתי שקופה. נקבע כי הליך חדלות הפירעון הוא "חסד של המחוקק" ורק יחיד הנוהג בתום לב ובשקיפות מלאה זכאי ליהנות ממנו. לא נמצא טעם להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המערער הצהיר על חובות של כ־8 מיליון ש"ח ל־42 נושים. בשנת 2020 ניתן צו לפתיחת הליכים. זהו הליך שלישי בעניינו, לאחר ששניים קודמים בוטלו בשל מחדליו: פיגורים חוזרים ונשנים, אי־הגשת דוחות, אי־מסירת מסמכים, וחוסר שקיפות באשר לעיסוקו והכנסותיו.
למרות שנקבעה למערער תוכנית פירעון בסך 120,000 ש"ח (2,000 ש"ח לחודש), המערער לא עמד בה.
המערער לא הוכיח שהוא ממלא את החובה למצות את כושר השתכרותו כנדרש בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח–2018. דיווחיו על תעסוקה מגוונים וסותרים, והימנעותו מהמצאת מסמכים, יצרו בסיס רחב למסקנה בדבר חוסר תום לב.
חקירה סמויה הצביעה על פעילות עסקית לכאורה שלא דווחה. המערער לא נתן כל מענה ענייני לתוכן הטענות, ואף לא תמך טענותיו בתצהיר.
נקבע כי הערכאה הדיונית הפעילה את שיקול דעתה כראוי. המערער זלזל שוב ושוב בהחלטות בית המשפט, לא עמד בדרישות החוק ולא פעל כפי שמצופה מיחיד בהליך חדלות פירעון. משכך, החלטת ביטול ההליך הייתה מוצדקת, ואף בלתי נמנעת.