בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת נאמן בתביעת חוב נדחתה בהיעדר “טעמים מיוחדים” כהגדרתם בדין, במיוחד כאשר הוגש בעבר ערעור על אותה הכרעה שנמחק מחמת אי-תשלום אגרה וערבון והפך חלוט, וכאשר העיכוב נובע מנסיבות התלויות במבקש עצמו (כגון היעדר ייצוג או טענות לקושי כלכלי), שאינן מצדיקות חריגה מעקרון סופיות הדיון. בית המשפט ינקוט ריסון שיפוטי בהתערבות בהכרעות נאמן וייתן משקל מכריע לסופיות, להסתמכות הצדדים וליעילות הדיונית.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
ניתנה הכרעת נאמן מיום 4.11.2024 בתביעת חוב של נושות.
היחידה הגישה ערעור ראשון באיחור; לאחר שנקבע תשלום אגרה וערבון מופחתים, הערעור נמחק ביום 17.5.2025 מחמת אי-תשלום, והמחיקה אושררה בערכאת הערעור והפכה חלוטה.
בחלוף חודשים רבים הוגש ערעור נוסף בצירוף בקשה להארכת מועד, בטענה לעיכוב בקבלת ייצוג מהסיוע המשפטי ולקשיים כלכליים.
בית המשפט קבע כי עצם הפנייה והעיכוב בקבלת ייצוג אינם “טעם מיוחד”, וכי הטעמים נעוצים במבקשת עצמה. הודגש כי המבקשת בעלת השכלה וניסיון משפטיים וניהלה הליכים רבים בעצמה.
נקבע כי אין לאפשר “ערעור שני” על אותה הכרעת נאמן לאחר מחיקה חלוטה של הערעור הראשון, משיקולי סופיות הדיון, הסתמכות הצדדים ומניעת שימוש לרעה בהליכי משפט.
למעלה מן הצורך נקבע כי סיכויי הערעור נמוכים, בשים לב לריסון השיפוטי בהתערבות בהכרעות נאמן ולבחינה העניינית שנערכה.
בקשה נדחתה; נפסקו הוצאות ושכר טרחה לטובת הנאמן, הממונה והנושות.