סעיף 64 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מעגן את עקרון עקיבת הזכויות, ומבטיח כי נושה מובטח או בעל נכס הכפוף לשיור בעלות לא יאבד את בטחונו גם לאחר מכירת הנכס המקורי, באמצעות החלת השעבוד או שיור הבעלות על התמורה או על נכס חלופי – עד גובה שווי הנכס המקורי בלבד.
הרקע הנורמטיבי
הסעיף חל כאשר נמכר נכס לפי סעיפים 61 או 62 לחוק, כלומר נכס משועבד או נכס הכפוף לשיור בעלות, הנמכר כשהוא נקי משעבודים וזכויות. מכירה זו נעשית לרוב לשם שיקום כלכלי, השאת ערך הקופה או המשך פעילות עסקית, תוך איזון בין צורכי ההליך לבין זכויות הקניין של הנושים המובטחים.
עקרון עקיבת הזכויות – מהותו ותחולתו
סעיף 64 קובע כי התמורה בעד הנכס המקורי, או נכס חלופי שניתן לזהות או “לעקוב” אחריו, יהיו משועבדים לטובת הנושה באותה דרגת עדיפות שהייתה לנכס המקורי. כאשר מדובר בנכס הכפוף לשיור בעלות, יראו את התמורה או הנכס החלופי ככפופים לאותו שיור בעלות – הכל לשם הבטחת פירעון החוב המובטח או תשלום התמורה לבעלים.
מגבלת השווי – בלם מהותי
הסעיף מוסיף מגבלה ברורה: הנושה או הבעלים לא יוכל להיפרע מהנכס החלופי מעבר לשווי הנכס המקורי. בכך נמנע מצב של התעשרות בלתי מוצדקת או פגיעה ביתר נושי הקופה, ומתקיים איזון ראוי בין אינטרס ההגנה על הבטוחה לבין עקרון השוויון היחסי בין נושים.
שימושים פרקטיים בהליכי חדלות פירעון
בפועל, הסעיף ניתן ליישום במצבים כגון אלו:
מכירת ציוד משועבד והפקדת התמורה בקופת הנשייה תוך “תיוג” השעבוד.
החלפת נכס משועבד בנכס חלופי במסגרת המשך פעילות העסק.
מכירת מלאי הכפוף לשיור בעלות והחלת הזכויות על התקבולים.
הוראה זו מעניקה ודאות לנושים המובטחים, ומאפשרת לנאמן גמישות ניהולית מבלי לפגוע בליבת הבטוחות.