נדחתה בקשת החייב לקביעת דיור חלופי לפי סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם–1980, בקובעו כי מהראיות עולה שלחייב ולאשתו אמצעים מספקים למימון דיור חלופי.
כאשר עולה מן הראיות כי לחייב ולבני משפחתו קיימים אמצעים כלכליים או נכסים המאפשרים דיור חלופי, אין הצדקה להעניק לחייב פיצוי או הגנה מיוחדת לפי סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל. גם במקרים בהם בני הזוג טוענים לפרידה, אך בפועל מתגוררים יחדיו לאורך שנים, אין בית המשפט נוטה להכיר בזכות לדיור חלופי נפרד.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות
כנגד החייב ניתן צו כינוס והוא הוכרז פושט רגל. לו ולאשתו זכויות שוות בבית מגורים במושב כרמי יוסף, שנמכר תמורת 8.8 מיליון ₪. החייב טען כי הוא פרוד מאשתו וכי אין באפשרותו לממן דיור חלופי . בשל כך הוא ביקש מבית המשפט לאשר לו סכום של 600,000 ₪ כדמי דיור חלופי לעשר שנים.
הנאמנת והכנ"ר התנגדו לבקשה וטענו כי החייב ואשתו חיים יחד זה למעלה מ–40 שנה, לא התגרשו, ולא הוכיחו ניתוק כלכלי. בנוסף, אשת החייב זכאית למחצית תמורת המכירה – סכום משמעותי שיכול לשמש לרכישת דירה אחרת.
בית המשפט דחה את הבקשה לאחר שקבע כי החייב לא הוכיח פרידה אמיתית, וכי אשתו מחזיקה באמצעים מספקים לדיור חלופי. עוד הודגש כי סעיף 229 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח–2018, מחזק גישה זו, שלפיה כאשר קיימת יכולת כלכלית למימון דיור – לא תינתן הגנה נוספת.
לפיכך נקבע כי החייב אינו זכאי לסידור חלופי או לפיצוי כספי כלשהו.