נקבע כי בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב שהוגשה באיחור של ארבעה חודשים אינה מצדיקה סטייה ממועדים מהותיים שנקבעו בדין. חובת היחיד למסור פרטי נושים הופרה, אך גם נסיבה זו אינה מספיקה כשאין "טעם מיוחד" אובייקטיבי המונע מהנושה לפעול במועד. בית המשפט אימץ את ההלכה בעניין רע"א 9802/08 מלונות רותם, וחזר על העיקרון כי הפגיעה בוודאות והסתמכות הנושים מונעת קבלת תביעת החוב שהוגשה באיחור.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המערערת הגישה תביעת חוב רק ביום 14.3.2024, כארבעה חודשים לאחר שנודע לה על הליכי חדלות הפירעון של היחידה (נובמבר 2023).
היחידה לא הצהירה על קיומו של החוב ולא כללה את המערערת ברשימת הנושים – בניגוד לחובתה לפי סעיפים 104 ו-106 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018.
תביעות החוב האחרות אושרו כבר ביום 10.1.2022, וצו השיקום הכלכלי ניתן ביום 27.12.2023; ההליך מצוי בשלב מתקדם ביותר, והנושים צפויים לקבל דיבידנד של 100%.
החוב הנטען עומד על כ-300,000 ש"ח, המהווה כ-70% ממצבת הנשייה — ומשכך קבלתו כעת הייתה משנה מהותית את איזון ההליך.
למערערת קיימת בטוחה בדמות שעבוד, והנכס טרם מומש. במקביל מתנהל הליך בבית המשפט המחוזי בעניין תקפות השעבוד
נקבע כי המסירה האלקטרונית של הכרעת הנאמנת נעשתה כדין, ולכן גם הערעור עצמו הוגש באיחור. למרות זאת נדון לגופו.
עוד נקבע כי לא התקיים "טעם מיוחד" כנדרש בסעיף 210(ג) לחוק. מצב המלחמה ("חרבות ברזל") אינו מצדיק השתהות של ארבעה חודשים, במיוחד כאשר המערערת ניהלה במקביל הליך משפטי אחר והגישה בו כתבי טענות בזמן.
הנסיבות שנטענו אינן נסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בנושה.
קבלת התביעה בשלב מתקדם תפגע בחלוקה הצפויה ותערער את ההסתמכות של הנושים.
קיומה של בטוחה לטובת המערערת מפחית את הפגיעה הנטענת מצידה.
לפיכך נקבע כי הנאמנת פעלה כדין כאשר דחתה את הבקשה להארכת מועד, והערעור נדחה ללא צו להוצאות.