נקבע כי דירת המגורים, שנרכשה לפני הנישואין ונרשמה על שם היחיד בלבד, מהווה נכס חיצוני שאיננו משותף, ומשכך – המערערת לא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפי המקנה לה זכויות קנייניות בדירה.
עם זאת, נקבע כי השבחת הנכס ותשלומי המשכנתה ששולמו בתקופת החיים המשותפים מהווים נכס בר־איזון לפי חוק יחסי ממון, ולכן המערערת זכאית להשבה חלקית. עוד נקבע כי ניתן לקדם את הליכי מכר הדירה, אך למערערת נתנה זכות קדימה לרכישת הדירה.
עיקרי העובדות ומסקנות:
בעניינו של היחיד ניתן צו לפתיחת הליכים והוא הסכים למימוש הדירה לטובת קופת הנשייה. הדירה נרכשה ב–2016, טרם הנישואין (2019), ונרשמה על שמו בלבד.
המערערת טענה לבעלות במחצית הדירה מכוח שיתוף ספציפי, בין היתר, בשל תשלומי משכנתה שנשאה בהם ומגורי המשפחה בנכס.
בית משפט קמא דחה את טענותיה לאחר שקבע כי לא הוכיחה מימון, לא כוונת שיתוף, ולא קיומה של מסכת התנהגות המצדיקה סטייה מההפרדה הרכושית.
המערערת ערערה וטענה גם לזכויות מכוח איזון משאבים בגין השבחה ותשלומי משכנתה.
נקבע כי קיימת לבית המשפט לחדלות פירעון סמכות לדון בטענות לשיתוף בנכס, מאחר שהשאלה משליכה ישירות על מצבת הנכסים העומדת למימוש במסגרת ההליך.
עוד נקבע כי לא הוכח שיתוף ספציפי: ההסבר להעדר רישום הדירה על שם המערערת נדחה. לא הוכחו תשלומי רכישה או משכנתה מטעם המערערת באופן המקים כוונת שיתוף. כמו כן תקופת המגורים המשותפים הייתה קצרה יחסית, והראיות לא הצביעו על מצגים להעברת זכויות.
נקבע כי הסכם הגירושין שנחתם לאחר פתיחת ההליכים אינו יכול להקנות זכויות בדירה.
נקבע כי על אף שאין למערערת זכויות קנייניות בדירה, היא זכאית להשבה של מחצית תשלומי המשכנתה ששולמו מתקופת החיים המשותפים וכן לתשלומים ששילמה לבדה לאחר הפירוד.
בנוסף, השבחת הנכס , אם תתברר במסגרת חוות דעת שמאית , תהווה רכיב בר־איזון והמערערת תהיה זכאית למחצית ההשבחה.
נקבע ניתן לקדם את מכר הדירה לטובת קופת הנשייה.
עוד נקבע כי למערערת תינתן זכות קדימה לרכישת הדירה לפי התמורה הגבוהה שתתקבל, בניכוי הסכומים להם היא זכאית בגין ההשבה.