בית המשפט העליון קבע כי תקנות השכר המסדירות את שכרם של בעלי תפקיד בהליכי חדלות פירעון אינן חלות על מכירת חלקו של שותף סולבנטי (שאינו החייב) בנכס שמשותף לו ולחייב. יחד עם זאת, במקרים מתאימים, ניתן לחייב את השותף הסולבנטי בתשלום שכר לבעל התפקיד שפועל למימוש הנכס, תוך התאמת השיעור לנהוג בעסקאות מכר דומות ונתוני המקרה. במקרה הנדון, נקבע כי שיעור השכר שנפסק (3% מתוך כספי התמורה) נמצא ראוי, והערעור נדחה.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
הדיון נסב על שכרו של נאמן בפשיטת רגל בגין מימוש חלקה של גרושתו של החייב בדירה משותפת, שם נפסק לו שכר בשיעור 3% מהתמורה (21,000 ₪), בניגוד לבקשתו ל-10% ולתוספת "מאמץ מיוחד".
נקבע כי תקנות השכר אינן חלות במקרה זה מאחר וכסף המימוש אינו מוזרם לקופת החייב, ולכן אין לחייב את הקופה בתשלום.
נפסק שאין מנגנון חקיקתי מפורש לשכר טרחה כזה, אך ככלל לשותף הסולבנטי ניתן לחייב בתשלום שכר לבעל התפקיד, בגין פעולות שנעשו בכפייה. שיעור השכר ייגזר מהמסלולים הקרובים בנסיבות המקרה, בהתחשב בין השאר במאמץ שהושקע, התנגדות השותף, ייצוג משפטי, חלק בנכס ועוד.
במקרה הנדון הוחלט כי לא נעשתה הערמת קשיים מהותית על המימוש והמערער לא קופח בשיעור שנפסק, לכן אין הצדקה להתערבות ערכאת ערעור.