סעיף 170 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח–2018, מסדיר את המנגנון לשינוי צו לשיקום כלכלי של יחיד לאחר שניתן. הוראה זו משקפת את תפיסת המחוקק שלפיה הליך השיקום הכלכלי הוא הליך דינמי, המחייב התאמה לנסיבות חיים משתנות, תוך איזון בין אינטרס היחיד להשתקם לבין זכויות הנושים והאינטרס הציבורי.
סעיף קטן (א) – שינוי הצו עקב שינוי נסיבות או גילוי עובדות חדשות
בית המשפט מוסמך לשנות את הצו לשיקום כלכלי לאחר ששקל את עמדות הנאמן והממונה. הסמכות קמה כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות או התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות בעת מתן הצו. במסגרת זו מוקנות לבית המשפט שלוש סמכויות עיקריות:
האחת, קיצור תקופת התשלומים, כאשר מתקיימות נסיבות אישיות מיוחדות של היחיד, כגון מצב רפואי, גיל מתקדם או פגיעה בכושר ההשתכרות, בהתאם לאמות המידה שבסעיף 163(ב).
השנייה, הארכת תקופת התשלומים או קביעתה כבלתי קצובה בזמן, במקרים של חוסר תום לב, מיצוי חלקי של כושר השתכרות או נסיבות אחרות המנויות בסעיף 163(ג)–(ד).
השלישית, מתן הפטר לאלתר, אם מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 167, לרוב במצבים שבהם אין תוחלת כלכלית בהמשך ההליך.
הארכת התקופה בשל הפרת הצו
מעבר לשינוי הנובע מנסיבות חדשות, המחוקק העניק לבית המשפט סמכות להאריך את תקופת התשלומים גם כסנקציה, מקום שבו היחיד אינו מקיים תנאי מתנאי הצו, ובפרט אינו עומד בחובת התשלומים. הוראה זו משמשת בפועל ככלי אכיפה, המעדיף תיקון והארכה על פני ביטול מיידי של ההליך.
סעיף קטן (ג) – שינוי גובה התשלומים
בקשות לשינוי גובה התשלומים בשל שינוי נסיבות אינן מובאות ישירות לבית המשפט, אלא מוגשות לממונה, אשר הוסמך להכריע בהן. חלוקה זו נועדה לייעל את ההליך, לצמצם עומס שיפוטי ולאפשר הכרעה מקצועית ומהירה בשינויים שוטפים.
סעיף קטן (ד) – איסור המרה חד-צדדית של התשלומים
היחיד אינו רשאי להקדים תשלומים או להמירם בתשלום חד-פעמי ללא פנייה מסודרת לבית המשפט. שינוי כזה יאושר רק אם הוכח שמקור הכספים אינו מנכסי קופת הנשייה, וזאת כדי למנוע העדפת נושים אסורה או שימוש בנכסים שהיו אמורים להתחלק בין כלל הנושים.
סעיף קטן (ה) – זכות הטיעון לנושים
כל החלטה לפי סעיף 170, הן של בית המשפט והן של הממונה, תתקבל רק לאחר שניתנה לנושים הזדמנות להשמיע את טענותיהם, ביטוי לעקרון ההליך ההוגן ושקיפות ההליך.