סעיפים 222–223 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי יוצרים מנגנון איזון בין הצורך להשיב נכסים לקופת הנשייה לבין ההגנה על צדדים שלישיים שפעלו בתום לב ובתמורה.
הרציונל החקיקתי – איזון בין אינטרסים מתחרים
לאחר שנקבעה בסעיפים הקודמים הסמכות לבטל פעולות הפוגעות בנושים, המחוקק נדרש לשאלה המשלימה: מה דינן של זכויות שנרכשו על ידי צדדים שלישיים, אשר לא היו מעורבים בהתנהלות החייב ופעלו באופן לגיטימי. סעיף 222 מבטא עיקרון של ודאות מסחרית והגנה על הסתמכות, בעוד סעיף 223 מסדיר את התוצאה האופרטיבית של ביטול הפעולה.
סעיף 222 – שמירת זכויותיו של אדם שלישי
הסעיף קובע כי ביטול פעולה המקנה עדיפות לנושה, פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה או פעולה להברחת נכס – אינו פוגע בזכויותיו של אדם שלישי, ובלבד שמתקיימים שלושה תנאים מצטברים:
האחד, הזכות נרכשה לאחר ביצוע הפעולה המקורית.
השני, הרכישה נעשתה בתום לב – ללא ידיעה על הפגם שבפעולה או על מצבו הכלכלי של החייב.
השלישי, ניתנה תמורה ממשית.
בכך מבדיל החוק בין צדדים “פנימיים” להברחה או להעדפה, לבין רוכשים חיצוניים לגיטימיים, ומונע פגיעה בלתי מוצדקת בשוק החופשי.
סעיף 223 – תוצאות ביטול הפעולה
סעיף זה עוסק בשלב הבא – ההשלכות המעשיות של ביטול הפעולה:
בסעיף קטן (א) נקבע הכלל: הנכסים שהושבו עקב הביטול ייכללו בקופת הנשייה, לטובת כלל הנושים.
בסעיף קטן (ב) נקבע חריג חשוב: כאשר השבת הנכס אינה אפשרית או אינה צודקת, או כאשר הנכס נרכש בידי צד שלישי מוגן לפי סעיף 222 – יורה בית המשפט על תשלום שווי הנכס על ידי מי שנהנה מהפעולה המקורית.
שימושים נפוצים בפרקטיקה
בפועל, סעיפים אלו מיושמים במקרים של מכירת נכס לצד ג’, שעבודים שנרשמו והועברו, או נכסים שעברו “גלגול” נוסף. הם מאפשרים לנאמן להגן על קופת הנשייה מבלי לפגוע בצדדים שלישיים תמי לב, תוך חיוב הנהנה המקורי בפידיון זכויות חלף הנכס.
מדובר בהסדר משלים והכרחי לסמכויות הביטול, המחזק את ההוגנות והאיזון בדיני חדלות פירעון, ומאפשר אכיפה אפקטיבית מבלי לערער יציבות מסחרית.