נקבע כי יש לראות גם את רכיב המעביד בהפרשות לקופת גמל כרכיב בעל דין קדימה במסגרת תביעת חוב של קופת גמל, וזאת לאור הגדרה רחבה של שכר עבודה בחוק הגנת השכר והפסיקה הרלוונטית. המשמעות היא שגם סכומים שהמעביד אמור להפריש לקופת הגמל, אך לא הועברו, מעמדם זהה לסכומים שנוכו משכר העובד – שניהם מוכרים כחובות בדין קדימה- ללא קשר לזהות התובע.
מדובר בערעור על הכרעת חוב של מנהל הסדר חוב, כאשר עיקר המחלוקת הייתה מעמדו של חוב לקופת גמל בגין רכיב מעביד שלא הועבר לקופה.
הצדדים הסכימו להכיר בתביעת החוב כדין קדימה, אך לבקשת הצד המשיב ניתן נימוק משפטי מפורט בפסק הדין.
בית המשפט המחוזי ניתח את סעיפי החקיקה והפסיקה הנוגעת למעמד של רכיב המעביד בהפרשות הפנסיה, וקבע כי הן רכיב העובד והן רכיב המעביד נחשבים לדין קדימה.
פסק הדין מדגיש את תכלית ההגנה על העובד והבסיס הביטוחי שניתנו להבטיח את זכויותיו גם במצב של חדלות פירעון של המעסיק.
מסקנה עיקרית: רכיב המעביד הוא חלק "משכר העבודה" לעניין דין קדימה, ומשכך זכאי להעדפה בתשלום במסגרת הליכי חדלות פירעון, לטובת העובד וקופת הגמל.