נקבע כי אין יסוד להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית-המשפט של חדלות הפירעון, אשר ביטל את תצהיר המתנה ואת הסכם יחסי הממון שנחתמו בין החייבת לבעלה,

התערבות בית המשפט בהכרעת מנהל ההסדר בתביעת חוב תיעשה במשורה, ורק כאשר קיימת סטייה מהותית מסבירות או מתקינות ההחלטה. במקרה דנן לא נמצאה כל עילה

נקבע כי דירת המגורים, שנרכשה לפני הנישואין ונרשמה על שם היחיד בלבד, מהווה נכס חיצוני שאיננו משותף, ומשכך – המערערת לא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפי

בקשה למתן הפטר לאלתר התקבלה במלואה, לאחר שנקבע כי חל שינוי נסיבות מהותי ובפרט פיטורי היחידה, גילה המתקדם והעדר כושר השתכרות של היחידה המצדיק שינוי

ההסתלקות של החייב מחלקו בעיזבון רעייתו המנוחה, שבוצעה בפני בית הדין הרבני, מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה ונעשתה במטרה להבריח נכס מנושים. בהתאם לסעיף

הערעור נדחה לאחר שנקבע כי למערער חוב מהותי ומהותי ביותר למרכז לגביית קנסות שמקורו בפיצוי לנפגעי עבירה, חוב שאינו בר הפטר לפי סעיף 175(א)(2) לחוק

ערעור על דחיית הכרכת חוב נדחה מאחר שהוגש באיחור ניכר וללא בקשה להארכת מועד, ומשום שהארכת המועד להגשת תביעת חוב או לקבלת הערעור הייתה פוגעת

ההחלטה מדגישה כי חובת תום הלב היא תנאי יסודי ומהותי בהליכי חדלות פירעון, וכי שינויי גרסאות, ניצול לרעה של ההליך וחוסר שקיפות מקימים עילה אף

דחיית בקשה להקדמת תשלומים משלא הוכח שינוי נסיבות מהותי לאחר קביעת צו השיקום הכלכלי, ומשום שקיצור תקופת התשלומים בשלב מוקדם אינו מתיישב עם תכליות חוק

בעת בקביעת צו התשלומים בשלב צו פתיחת ההליכים על הממונה להסתמך על הכנסתו בפועל של החייב בלבד, ולא לבחון את כושר השתכרותו. עם זאת, הממונה