התקבלה בקשת החייב לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ לצורך עבודה, בכפוף להפקדת ערובה בסך 60,000 ש"ח, ערבות בנקאית אוטונומית וחתימת שני ערבים טובים. נקבע כי אף שהנחיות הממונה קובעות כי ביטול עיכוב יציאה ייעשה במשורה ורק בנסיבות חריגות, המקרה הנוכחי מצדיק גמישות בשל התאמת הנסיעה לצרכי עבודה, עמידת החייב בתשלומים ואיזון נכון בין אינטרס השיקום לבין הגנת קופת הנשייה.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
החייב מצוי בהליך חדלות פירעון משנת 2023, חב סכום כולל של כ-998,031 ש"ח, ומתנהל בעניינו צו שיקום כלכלי הכולל תשלומים בהיקף כולל של 180,000 ש"ח.
במסגרת ההליך הוגשה על ידו בקשה להתיר לחייב יציאה לרומניה למשך שלושה ימים לצרכי עבודה. לטענתו, יציאה זו תגדיל את הכנסתו, ובכך תסייע בעמידה בתוכנית השיקום.
הנאמנת לא התנגדה לעצם היציאה אך דרשה ערובה בגובה יתרת התשלומים בצירוף 20%, בהתאם לנוהל הממונה.
בית המשפט בחן את ההנחיות המנהליות של הממונה לפי תקנה 154, ואת תנאי הפסיקה לפי רע"א 3289/17 מוחמד טאהא נ' הכנ"ר (30.4.2017), הדורשים עמידה בתנאי ההליך, תום לב, נימוקים כבדי משקל והעמדת בטוחות.
נקבע כי החייב עומד בצו התשלומים, מימון הנסיעה נעשה ע"י המעסיקה, והיציאה נועדה לצרכי עבודה בלבד לתקופה קצרה – נסיבות המצדיקות הקלה.
בית המשפט דחה את עמדת הנאמנת להפקדת מלוא יתרת התשלומים, בקובעו כי דרישה זו תהווה הקשיית יתר שתפגע בשיקום הכלכלי ובכדאיות העסקתו של החייב.
לפיכך אושרה היציאה מן הארץ בכפוף להפקדת ערובה של 60,000 ש"ח וחתימת שני ערבים טובים.